דין אחד לתל כביר ולנחלת אבות

את תושבי תל כביר אחרי שבעים שנות חיים בבתי מגורים, שהמדינה יישבה אותם בהם, מפנים ללא כל פיצוי. את תושבי נחלת אבות מפנים, כשלפינוי מתלוית החלטת ממשלה על פיצוי בסך ששים מיליון שקל. תושבי תל כביר יושבו על-ידי המדינה בבתי ערבים שנסו מיפו, והיום אחרי שבעים שנות חיים תושבי השכונה נדרשים לפנותה ללא כל מענה לדיור חילופי או פיצוי כספי. ובוודאי שלא הייתה ישיבת ממשלה מיוחדת לדון בסבלם.

כדוגמת הפינוי, המתבצע בימים אלו בשכונת תל כביר, היינו עדים בשנים האחרונות לפינוי בסלמה ובגבעת עמל. שם לא גילתה ישיבת ממשלה מיוחדת אותה נדיבות לב כמו שגילתה כלפי המתיישבים בנחלת אבות. המשותף לתל כביר, גבעת עמל וסלמה, שמדובר בשכונות העוני של תל אביב, שלכרישי נדל"ן יש להם עניין. זה עוד נדבך בבניין ההזנחה בשכונות החלשות של תל אביב.

תושבי תל כביר לא קיבלו צווי פינוי במשך שבעים שנות חיים במקום, להוציא ההודעות, שהודבקו על דלתות הבתים ובתי הכנסת ברחבי השכונה בחודשים האחרונים, יתרה מזאת הם שילמו מסי ארנונה לעירייה, עבור חשמל ומים שחוברו לבתיהם.

אנשי נחלת אבות העמידו קרוואנים ראשונים על אדמות של בעלי קרקעות פלשתינים מאל חדר, כשהם מונעים מתושבי המקום לעבד את אדמותיהם. המנהל האזרחי ביהודה ושומרון דרש להסיר את הקרוואנים, ושלח מכתבי אזהרה על בנייה לא חוקית ודרישה להרוס את הקרוואנים. המנהל עצמו נמנע מלאכוף את החלטותיו, והסתפק בשליחת עשרות הודעות.

כיום יש דין אחד של העדפה למתיישבי נחלת אבות, שבית המשפט הצביע על 15 מבנים שנבנו על אדמות פלשתיניות, ודין אחר למאות יהודים החיים בשכונת תל כביר, אליה הובאו הוריהם בהוראת ממשלת ישראל.