(יתרו סו) הסגת גבול

'שלטון החוק' הפך לכוכב עליון בחדשות של הזמן האחרון. בשמו עקרו את היהודים מגוש קטיף ומאז הוא מסרב לרדת מסדר יומנו, שלטון החוק. עוד לא התאוששנו מהפגנת עוצמתו של שלטון החוק בגירוש היהודים מחבל עזה, והוא שב ומרביץ הופעה מרשימה ביותר, הפעם בעמונה; שם הוא מגרש יהודים מבתיהם בדרך שאתרי חדשות בחו"ל כינו 'פוגרום של יהודים ביהודים'.

לכאורה זה טוב שלטון החוק, לא?! אחרת יהיה מצב בו כל דאלים גְּבַר, וזה רע מאד. אז למה הולכת ומתגברת תחושת האֵינאוֹנים של האזרח הפשוט מול העבריינות הגואה? איך זה שבאותה עת ששלטון החוק מפגין כאלה עוצמות, הפשיעה מתגברת והולכת? ואגב, בסטטיסקה זו לא מופיעים משום מה, לא התושבים של גוש קטיף ז"ל וגם לא "הפרחחים" של עמונה.

נו טוב, את דעתנו הבענו לא אחת ומן הסתם כולם כבר יודעים שלפחות לענ"ד, הביטוי 'שלטון החוק' הוא צירוף מכובס שמשמעותו האמיתית היא המלחמה של השליטים על שימור הכח בידיהם.
והיא הנותנת; המלחמה על שלטון החוק מתחילה כאשר ויתרו על ניצחון במלחמה על החיים.

כיום, זה מובן מאליו שהאדם ורכושו הם הפקר לבוזזים, ופניה למשטרה תניב רישום לצרכי ביטוח. הא-ותו-לא. איש אינו משלה את עצמו שיחפשו את הבוזזים; וגם אם יתפסו אותם במקרה, אף נבזז אינו מצפה לקבל את רכושו בחזרה.

במילים אחרות: הפוגע בזולת כלשהו, צפוי שיצא בלא ענישה כלל או בענישה סמלית משהו; הפוגע בשלטון החוק – זה כבר משהו אחר. הוא עלול להירמס מתחת לפרסות סוס משטרה, ובנוסף הוא ייאלץ לקיים מפגש מסוכן בין ראשו לבין אלה של שוטר הרכוב על אותו סוס.
נו, העובדות ידועות זה מכבר, הדעות השונות עד קוטביות ידועות גם הן; מה נשאר לעשות? נשאר לברר עד כמה הדרדרנו, אם זו הדרדרות.

הנה שני ציטוטים משני אתרים שונים באינטרנט:

שר החינוך התרבות והספורט, מאיר שטרית, הציע היום (כ"ו טבת תשס"ו) בישיבת הממשלה לציין את מועד יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קורבנות השואה: כ"ז בינואר בדומה ליום כ"ט בנובמבר, ובכך לבטא את ההקשר הבינלאומי וההקשר היהודי של היום החשוב הזה (האתר הרשמי של משה"ח).

ברוח הדברים ובהזדמנות חגיגית זו, הח"מ מתכבד בזאת להציע לכבוד השר כי ייזום פניה אל הפרסים שיחגגו עמנו את הפורים ביום י"ד לחודש מרס, למצרים כנ"ל לגבי פסח ביום ט"ו לחודש אפריל, וליוונים כנ"ל ביחס לחג החנוכה ביום כ"ה לחודש דצמבר.
"השר ניסה להבין למה ההורים שלנו הרשו לנו ללכת לעמונה, ואמר שלבתו הוא אף פעם לא היה נותן ללכת לכזה דבר. איזה מן חינוך קיבלתן? אני לא מסכים עם זה, עמונה היא לא חוקית, ולכן אני לא מבין למה אנשים הלכו לשם, הם היו צריכים לצאת משם בשקט", "לבסוף שאל: יש משהו מעל החוק? עניינו לו שהתורה. הוא הזדעזע כולו למשמע אוזניו, איזה חינוך קיבלתם? שהתורה מעל החוק?".

יועץ התקשורת של השר ניסה להסביר את התנהגותו וטען כי מה שעורר את זעמו אלו הם דברי הבנות לפיהן התורה היא מעל לחוק (ערוץ 7).

יוצא מן הכלל; המפגש שהכעיס את כבוד הסר, נערך למחרת ט"ו בשבט, בשבוע בו קוראים בתורה את פרשת יתרו עם עשרת הדברות.
האמת, במבט מן הצד, קצת קשה להבין את כבוד הסר; אלא אם כן נניח שחוקי המדינה הם הדת שלו. אחרת, מה איכפת לך שככה חושבים?

קח בחשבון שמדינה וחוקי מדינה, מטבעם הם זמניים. הרי החוקים כאן משתנים מהר יותר מקצב חילופי הממשלות, וגם המדינה כבר לא מה שהיתה פעם. לעומת זאת, התורה היא אותה תורה וחוקיה לא ממש השתנו מאז מעמד הר סיני; אז על מה נזעקת כבוד הסר?

בעצם, אני יכול להבין אותך; אתה עדיין זוכר משהו מבית אבא; אולי את הפסוק מתהלים קט"ו: טז הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם:

פסוק זה אתה זוכר, כי אומרים אותו בכל ראש חודש; הנה פסוק שאומרים בכל שבת: ו כּל אֲשֶׁר-חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל-תְּהמוֹת: (תהלים קל"ה)

אנרכיה

בזמנו דיברנו על כך שהתורה פותחת את סיפור בריאת העולם בפסוק: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, כדי שנבין את הבסיס הרעיוני/מוסרי לכך שה' הוא בעל הבית על העולם ובידו הסמכות הבלעדית לחלק את הארצות כרצונו.

את עשרת הדברות (שמות כ) פותח אלוקים בפסוק: אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:

זהו הבסיס הרעיוני/מוסרי לכל מצוות התורה; בעקבות יציאת מצרים קיבלתם עליכם מלכותי, כעת קבלו גזרותי. וכבר עמדנו על כך בהרחבה יחסית לפני שנתיים.

יש להניח כי כבוד הסר המצוטט לעיל, אינו בודד בהשקפתו שחוקי המדינה מחייבים יותר מחוקי התורה; בעיניו, אין להרשות מצב בו חוקי התורה יסיגו את גבולות חוקי המדינה.

מעניין; גם להסגת גבול מתייחסת התורה, כמו לכל נושא יש לומר, וזה מה שהיא מצווה:

(דברים יט) יד לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:

הכוונה בפשט ברורה, לא לפלוש לשטח של השכן; אבל לכל מצווה יש שורש ברוחניות וכאן זה אמור כמעט בפירוש. מה זה אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁנִים? ואם זו חלקה חדשה שרכשתי, לא חלה כאן מצוות לֹא תַסִּיג? גם כאן היא חלה, אז למה מתכוונת התורה?

התורה מתכוונת בדיוק לציטוטים שהבאנו לעיל. בפירוש מחילים חז"ל מצווה זו, על הנטיה של דור אחרון לבטל או לשנות כללים שנקבעו בדורות קודמים, כי לא מבינים את ההיגיון שעמד בבסיס הקביעה.

אנחנו השתכללנו מאד. לא רק שהשלטון שלנו נטל לעצמו את תפקיד האלוקים כמחוקק החוקים; לא רק שמתנערים מן המשימות המוטלות עלינו ע"י אלוקים, מחוקק החוקים; אנחנו עוד באים בטענות על כך שהוא מסיג את גבולנו; על כך שיש כאלה המחזיקים בדעה המיושנת שחוקי האלוקים מחייבים יותר מחוקי המדינה; על כך שהוא קיים בכלל, לפחות בתודעתם של כמה תמהונים.

מעמד הר סיני שאודותיו קוראים בפרשת השבוע, הוא החוויה המכוננת של עמנו יותר מכל אירוע אחר בהיסטוריה. יש לפני קבלת התורה ויש לאחר קבלת התורה.

גם לפני קבלת התורה עבדו את ה' ואפילו היו צדיקים גדולים כידוע; אבל עד אז, באמת היתה הפרדה, הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם. לא היה חיבור בין רוחניות לגשמיות.

(תנחומא) משל למה הדבר דומה, למלך שגזר ואמר, בני רומי לא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי. כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר, הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם.
כשבקש ליתן את התורה, בטל את הגזרה הראשונה ואמר, התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר, וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי, אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה.

האיש המופקד על חינוך ילדינו, חותר להשיב אותנו למצב שלפני מעמד הר סיני; הוא עוד לא למד שההיסטוריה נעה בכיוון אחד בלבד, קדימה.

בינתיים, 'קדימה' זה הכי אחורה שיש; אה, אבל את זה כבר אמרנו לא פעם. לשיעבוד מצרים הם מנסים להחזיר אותנו, למצב של לפני קבלת התורה.

ורק כדי למנוע אי הבנות, הח"מ אינו מזהה הבדלים בין המפלגות השונות; לפחות לא כאלה שיניעו אותו לשקול הצבעה למי מהן. הסר מקדימה כמו כל מפלגתו, רק מקדימים את האחרים בצעד או שניים בדרך לשיעבוד מצרים.

והם עוד מצפים שנצביע עבורם; שנטרח להגיע לקלפי ביום חגה של הדמוח'רטה, נמתין בתור ו... סליחה, אבל עלה בי קבס קל אז מוטב לעצור כאן.

לפחות הסיום צריך להיות בדבר טוב; כל שבוע מצליחים איכשהו למצוא משהו, השבוע זה לא כל כך מצליח. מה שיש לומר זה שמוכרחים להתעורר; להעביר לפוליטיקאים מסר ברור, שיפסיקו לרמות את עצמם ואותנו, ואז יש סיכוי שנשוב להקשיב להם.
וכשידברו אמת, יש סיכוי שגם יעשו מה שטוב ונכון לעשות.
ואז יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.