המכבסה הלילית בעבודה

חבר הכנסת לשעבר, עמרי שרון, הורשע בפרשת אננקס מחקרים. נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב, השופטת עדנה בקשנטיין, גזרה על עמרי מאסר בפועל, וזאת בשל מה שהגדירה: חומרת המעשים, שכללו, בעיקרו של דבר, קניית קולות/שלטון בכסף. שרון, כידוע, גייס תרומות אסורות בסכום כולל של כ- 6 מיליון ש"ח, והזרים כספים אלה למערכת הבחירות במסגרת הקמפיין של אביו, אריאל שרון. הכספים היו מעבר למה שהותר להוציא במערכת הבחירות, וממקורות אסורים, כאמור. לא יכול להיות ויכוח על חומרת המעשים. אך מדוע נלין על עמרי, כאשר מתברר כי מפלגת העבודה מבצעת, ממש בימים אלה, פעולות אשר לפי כמה חברי כנסת מכהנים ואישים בכירים מרכזיים בעבודה, עולות אלה כדי עבירה פלילית לכאורה. נפרט זאת להלן.

מפלגה פוליטית, באשר היא, מחוייבת לפעול במגבלות חוק המפלגות ובתקופת בחירות גם במגבלות חוק מימון מפלגות. על-פי החוק, מקבלת המפלגה מימון בחירות מהכנסת. מקורות נוספים הם תרומות המוגבלות עד כ- 1900 ש"ח מתורם בודד (פרטי, לא מחברה), וכן מקורות עצמיים. הואיל ונכסיה של מפלגת העבודה משועבדים לבנקים, בשל חובות העולים על 120 מיליון ש"ח, ברור ומובן כי המקורות הריאליים למימון הבחירות והפעילות השוטפת הם מימון בחירות מהכנסת ותרומות.

אלא שמתברר, גם בימים אלה, כי מפלגת העבודה פועלת בדרך מסוכנת, שבה כבר מתרחש התהליך שלהלן: המפלגה מקבלת שירותים בעשרות מיליוני ש"ח מספקים ומגורמים אחרים, אך בסופו של דבר, בגלל קשיים כלכליים חמורים, היא עומדת להיקלע למצב שבו היא לא תוכל לשלם לספקים, ואז תאלץ לשלם להם רק 90-70 אחוז מהכסף המגיע להם. מסגרת התקציב שבה מדובר, שהיקפה עמד בתחילה השבוע על 23 מיליון ש"ח, נוצלה ברובה. ההפרש שבין התשלומים בפועל, לבין ההתחייבויות בפועל, הוא-הוא התרומה האסורה שניתנת, ובה מסתכנים עתה ראשי העבודה.

המדובר, כאמור, בכספים/תרומות העלולים להגיע להיקף של מיליוני ש"ח, המסופקים למעשה בצורת שירותים. נודע לי, כי בשיחות שכבר התקיימו הועלתה אפשרות על-ידי בכיר במפלגה לשלם לספקים רק חלק מהכסף המגיע להם. הנה כי כן: אין מדובר במשהו עתידי, אלא בתהליך המתהווה בימים אלה, שסופו היקלעות למצב שבו יתקבלו למעשה תרומות אסורות. נודע לי, כי בכירים במפלגת העבודה עומדים לפנות, ממש בימים אלה, למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, כדי להעמידו על חומרת המצב.

פרץ: שינוי חזית

הסיכונים שנוטלים על עצמם ראשי העבודה, וכן חברי סיעת העבודה והמועמדים ברשימת המפלגה לכנסת ה- 17, הולכים וגדלים, גם נוכח ההחלטה שהתקבלה השבוע בפגישה לילית (בלילה שבין שני-לשלישי השבוע). בהנחיית יושב-ראש העבודה, עמיר פרץ, כונסו כל חברי סיעת העבודה, חברי ועדת הכספים ובכירים אחרים. היה זה פורום חריג שכינס פרץ, לא רק בשל זאת שהוא נערך בלילה, אלא גם נוכח המטרה אליה גוייס: לאשרר/להכשיר את התקציב החריג והחסר כיסוי, ובמילים פשוטות: כדי לשאת באחריות יחד עם פרץ.

על הפרק עמדה הצעת-החלטה: להגדיל את התקציב של מטה הבחירות לכנסת. באותה ישיבה, ולאחר דיון סוער שעוד נשוב אליו בהמשך, התקבלה בסופו של דבר ההחלטה: מגדילים את מסגרת התקציב בסכום של 10 מיליון ש"ח, מזה 7 מיליון ש"ח להוצאה מיידית (שימומן בחלקו ממכירת הנכס "רכבת 52" בסכום של 2.5 מיליון ש"ח, ליתר אין כיסוי). ההחלטה, נטען בהודעת מפלגת העבודה ואף נכתב בפרוטוקול, התקבלה פה-אחד.

פרץ אמר בישיבה, כי לא ניתן, בתקציב הנוכחי, להמשיך בקמפיין הבחירות. הוא טען, כי בחודשיים האחרונים התרחשו אירועים גדולים שחייבו שינוי חזית מצד העבודה. הוא מנה, בין היתר, את האירוע המוחי שעבר ראש הממשלה, אריאל שרון, ואת עליית החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית. הוא ציין, כי נוכח זאת צריך יותר כסף ל"בדיקות עומק" נוספות, כדבריו, וכן כסף נוסף לבדיקות וסקרים במגזר הערבי ובמגזר הרוסי.

פרופ' אבישי ברוורמן - האיש המיועד לכהן כשר אוצר מטעם מפלגת העבודה, לחץ גם הוא להגדיל את התקציב. "גם אנשי עסקים לוקחים סיכונים"; "יש תחזיות שנקבל 25 מנדטים", אמר האיש המבקש לנהל את אוצר המדינה.

העיתונאית לשעבר, שלי יחימוביץ, אמרה בישיבה כי צריך להגדיל את התקציב כי זה למען מטרות חברתיות חשובות. אסור להזניח אותן, אמרה, ואף תקפה את חברי ועדת הכספים, בטענה כי ההחלטה להגדיל את מסגרת התקציב צריכה להיות פוליטית ולא החלטה של ועדת הכספים. לשאלה מנין יבוא הכסף לא היה בפיה מענה.

פרוטוקול לקוי

בפרוטוקול שתיעד את הישיבה הלילית נטען, כאמור, כי ההחלטה התקבלה פה-אחד. אלא שהודעות לחוד ומציאות לחוד. מתברר, כי חברי ועדת הכספים שהשתתפו בישיבה, התנגדו באופן תקיף להצעת-החלטה שהגיש הצמד פרץ-כבל. והם לא היו היחידים. במכתב שהוציא יושב-ראש ועדת הכספים, דורון סטניצקי, אל בכירי המפלגה, ובראשם אל פרץ-כבל, הוא כותב:

"הפרוטוקול של הדיון הלילי אמש (13.2.06) אשר נכתב ע"י דוד פדות איננו משקף את המציאות. חברי ועדת הכספים השתתפו כמוזמנים בלבד ולא לקחו חלק בהצבעה. הם רק שמעו את הדוברים והשמיעו את דעתם. אין להם חלק ונחלה בכל החלטה שהתקבלה בפורום הפוליטי הנ"ל".

"עמדת ועדת הכספים הינה ברורה: היא עומדת איתן מאחורי שתי ההחלטות שהתקבלו על ידה בשבועות האחרונים", נאמר: ההחלטה מיום 3.1.06 אישרה מסגרת תקציב בסך 23,540 אש"ח ותקציב פעולות בסך 21,525 אש"ח.

סטניצקי כותב בנוסף, כי בהחלטה מיום 8.2.06 נקבע מפורשות: "הוועדה איננה מאשרת את הבקשה להגדלת תקציב הבחירות עקב העדר מקור צבוע. הוועדה תסכים לאשר בקשה להגדלת התקציב רק אם וכאשר יוצג בפניה מקור ריאלי, מוסכם ובר-החזר. הוועדה תכונס תוך 48 שעות לכל פניה של יו"ר מטה הבחירות".

סטניצקי קובע עוד: "לפיכך, עד אשר תתקבל בוועדה החלטה אחרת, התקציב התקף הינו התקציב המקורי הנ"ל. לאור החלטת הפורום הפוליטי אמש - אנו מזמנים בזאת את חברי ועדת הכספים להתכנס לישיבה ביום שני 20.2.06. על-סדר היום: פרדי כהן ורפי האפט - דיווח על ניצול התקציב עד כה; איתן כבל - הצגת מקורות להגדלת התקציב".

"ברצוני להדגיש את הברור מאליו: חברי הוועדה באים באמונה וברוח חיובית לסייע למפלגה בכל מאודם להגיע למקסימום מנדטים, ורואים בהערכה רבה את מאמציך להשיג את המקורות הדרושים לכך. כל זאת תוך שמירה קפדנית על כללי המקצועיות והבקרה הפיננסית".

סטניצקי כתב דברים נוקבים, אך אחרים שהשתתפו גם הם בישיבה, דיברו במילים קשות עוד יותר. הדיווח כאילו ההחלטה התקבלה "פה אחד", נאמר לנו, הוא "תרגיל מלוכלך", שנועד להכשיר תקציב עברייני. זו עמדתו של גזבר העבודה, משה כהן, וזו גם עמדתם של חברי וועדת הכספים. ההנחה היא, כי הצמד פרץ-כבל ביקש עכשיו תקציב נוסף, לאחר שכבר הסתבכו בהוצאות עודפות מעבר למסגרת התקציב המקורי שאושר להם. ובמילים פשוטות: הטענה היא שהם מנסים להכשיר את השרץ.

עמיר פרץ מסרב להגיב. לגישת דוברו, תום וגנר, מזכ"ל המפלגה הוא המטפל בקמפיין הבחירות והוא הכתובת לשאלות. תגובה מוזרה, בהתחשב בעובדה שפרץ הוא שכינס את חברי הסיעה, הוא שקובע את המהלכים הגדולים שעולים ממון רב, והוא המחליט אילו יועצים לשכור. גלגול השאלות לאיתן כבל ניראה לי כהעמסת האחריות לכשלים על איתן כבל.

כבל אמר לנו בתגובה, כי ההחלטה שהתקבלה היא נכונה ולא נפל בה פגם. לדבריו, הוא לא יוציא שקל אחד שאין לו כיסוי. הוא ציין, כי הוא פועל, גם בימים אלה, כדי לתקן נזקים שגרמו אחרים למפלגה, והוא יעשה ככל יכולתו להוציא את המפלגה מהבוץ.