אני מאד מתוסכל. אני מבין שצריך כעת לארגן כמה שקרים לבנים מצידנו על-מנת להוכיח שהשגנו הישג כלשהו. אפשר גם להסביר למה אנחנו היינו בסדר והאויב, ממש לא. הוא לא התנהג כשורה. מטעמים נפשעים הוא מסתתר בבונקרים, יורה רקטות וטילים מתוך בניינים ומסגדים ולאחר מכן - כמה נורא - עוזב את המקום ולא מחכה שיפגעו בו.
התנהגות שאיננה הולמת אויב. לבטח יגידו שגם היו לנו אויבים מבית שהפריעו למלחמה לנוע כסדרה. למשל, נגיד שהפרשנים אינם בסדר. אולי התקשורת שוב אשמה? היתר דווקא בסדר.
וכעת, עוד הגיע האירוע של כפר כנא. והרי ידענו שזה עלול לקרות ככל שתימשך המלחמה. לזמן יש כאן משמעות עצומה. ואנחנו בזמן ממש לא חסכנו. היינו פזרנים והגדלנו את הסיכון. סירבנו להכניס כוחות רגלים מסיביים שהיו בודקים טוב יותר לעומת אש תלולת מסלול או התקפה אווירית. אבל אנחנו חששנו מאבידות ועיקרנו (הפכנו אותו לעקר) את הצבא.
אז הנה מגיע החשבון. זהו החלום הכי רטוב של נסראללה: לגרום לצה"ל לפגוע בריכוז של אנשים. אם אפשר, ילדים. ואם אפשר, ילדים נכים. ואנו סיפקנו את הסחורה, בשידור חי. מה שטרגי לקורבנות הוא מנוף נהדר עבורו. והרי היינו בסרט הזה. לפני 10 שנים באותו מקום. בשנת 1996, גרמה הפגיעה באזרחים ליד בסיס יוניפי"ל בכפר להפסקת המבצע "ענבי זעם". וכי לא זכרנו את האירוע, האם חשבנו שהתגובות בעולמנו המתוקשר על אירוע כזה יעברו בקלות?
האירוע של כפר כנא יגרום לשלושה דברים: האויב שלנו ישלוט בעיתוי של הפסקת האש. לא אנחנו. אנחנו נוצג כ"איש הרע" של המלחמה, עם הוכחות, וכולם יגנו אותנו. והמחיר של תנאי הפסקת האש יעלה מאד, לרעתנו.
אבל גם לפני האירוע של כפר כנא, אם נשאל שאלות הוגנות, נוכל לחשוב על מאזן הרווח וההפסד שלנו במלחמת יולי 2006. ענו נא בכנות. האם זה נכון שהאויב שלנו:
1. החזיק מעמד 20 יום מול הצבא הכי חזק באזור?
2. שפך גשם של רקטות וטילים על צפון ישראל? 2,700 טילים ב- 20 יום? גרם לעצירת עבודה מוחלטת כמעט ולנטישה של רוב האוכלוסיה. יש מישהו שעשה זאת בעבר לישראל?
3. הצליח לפגוע בסטי"ל שעולה עשרות מיליונים באמצעות טיל "שלא היה ידוע שיש לו אותו"? ולגרום ל- 4 הרוגים שתחילה הוכחשו על-ידי דובר צה"ל? אמרו: אין נפגעים! נזק קל!
4. הצליח לגרום לכך שנחשוש, עד לכתיבת שורות אלה, להיכנס בצורה מאסיבית ללבנון? אז פגענו בשניים, שלושה מוצבים שלו? אז מה?
5. הצליח לגרום לכך שנרד מהמטרה שהגדרנו: לפרק את החיזבאללה מנשקו? עכשיו אנחנו כבר אומרים: להרחיק את חיזבאללה מדרום לבנון. וגם את זה לא ניתן לבצע כי לוחמי החיזבאללה הם גרילה שתחזור לכפרים יחד עם הכפריים. אז הם ישבו חמושים במרחק של 10 ק"מ מהגבול. האם זה ימנע שיגור קטיושות או טילים בהמשך?
האם ישנה סבירות שהכוח הרב לאומי של נאט"ו שמדברים עליו יסכים לפרוק כפרי חמוש מנשקו. איך ידע הכוח הרב לאומי שהכפרי הוא לוחם חיזבאללה? האם יפשפש בכל כלי רכב? ישכב במארבים? יעצור אותו במחסום? ואם תהיה התנגדות? ממש מצחיק הכוח הרב לאומי!
6. יצליח - לקבל חזרה מאיתנו שבויים (דרך מתווך) עבור שני החיילים, כולל הרוצח של משפחת הרן, סמיר קונטאר? ולפני החטיפה, היינו מחזירים? וכעת, לאחר כפר כנא, המחיר יעלה דרסטית. נאלץ לשחרר גם פלשתינים.
7. יצליח לקבל חזרה את חוות שבעא שכרגע מוחזקות על ידנו? אינני חושב החוות הללו מעניינות אותנו, אבל לא היה סיכוי שלבנון תקבל זאת קודם החטיפה. וכעת, זה נראה די בטוח.
8. הוא שולט על תחילת המלחמה, על משך הזמן שלה, ועל מועד הסיום שלה? האם שמת לב שברגע שצה"ל מתחיל להיכנס פנימה, באיחור מהותי של שלושה שבועות, אומר האויב שלנו: עד כאן (כמו אולמרט) ומכריח אותנו לעצור?
9. זוכרים את הטיל שפגע והרג שני ילדים בנצרת. זוכרים מה אמר אבי הילדים ומה ענה לו נסראללה. הוא לקח אחריות וכדובדבן לעניין אמר שיעביר פיצוי כספי לאבי הילדים שנהרגו. אותו אבא שמשבח אותו בתקשורת ושעתיד לקבל גם מהמדינה שלנו פיצוי. מה דעתך על הגישה של האויב וכביכול "קורבנו"? מה זה עושה להמוני
הצופים המוסלמים שמתבוננים במחזה באמצעות תחנת אל ג'זירה? מי כאן הגיבור?
10. ולגבי התדמית, מי לדעתכם חושב עכשיו במזרח התיכון שחיזבאללה הפסיד? ערביי ישראל? ערביי יהודה ושומרון? אולי מדינות ערב? אולי מדינות אירופה וארה"ב? אולי תושבי ישראל? אה?! האיש המתוחכם הזה עשה את מה שאיש לא עשה לפניו. הוא עבורם גיבור לאומי. דוגמא למה שניתן להשיג בתחכום רב.
ואת כל זאת עשה האויב שלנו בעבודה של 20 יום, עם תכנון והכנות של שנים, עם מודיעין מדויק על המתרחש בצירי התנועה ליד הגבול. אנשי החיזבאללה ישבו במשך שנים ורשמו הרגלי נסיעה, נקודות תצפית "מתות", זמני תגובה של חילוץ.
עשו לנו מארב גדול ומתוכנן כמו בסרט פעולה מתוזמן. וכל זאת עם פחות מ- 1,000 איש, שאולי הצלחנו לפגוע בשליש מתוכם, ואני מבטיח לכם שממש לא אכפת להם למות. היחס שלהם להשגת מטרות שונה לגמרי מאיתנו. וזה לא חידוש כי נלחמנו מולם בעבר...
ואשר לחורבן של כפרים וערים בלבנון, זה מעניין אותו כמו השלג שעל החרמון מהשנה שעברה. יתרה מכך, העם הלבנוני ברובו יעדיף לראות את ישראל כגורמת ההרס. זה לא נסראללה, הם יגידו. זוהי מכונת המלחמה הישראלית.
אסטרטג סיני מפורסם, סאן טצו בספרו "אומנות המלחמה", אמר לפני אלפיים שנה: "אם אתה מכיר את האויב ומכיר את עצמך, אינך צריך לחשוש אפילו מהתוצאה של 100 קרבות. אם אתה מכיר את עצמך ולא את האויב, על כל קרב שתנצח תפסיד באחר. אם אינך מכיר לא את עצמך ולא את האויב, אזי תפסיד בכל הקרבות". אני משאיר לכם לחשוב היכן אנחנו מצויים.
אותי המאזן הזה מתסכל. ממש מתסכל. ואתכם? מהי הרגשתכם (חוץ מלומר לי שאני לא בסדר שאני כותב את זה)?
