הכל התחיל כשהחיזבאללה החזיר לנו סטירה
בבוקר ה- 12.7.06 עשה החיזבאללה מה שצה"ל נוהג לעשות כבר שנים הן בלבנון והן בשטחים: נכנס לשטח האוייב, הרג שמונה חיילים וחטף שניים. לא נעים, חוצפה, יימח שמם, אבל לא הם המציאו ולא הם התחילו - אנחנו עשינו עושים ונעשה כאלה מבצעים בשטח ריבוני של לבנון, ירדן והרשות הפלשתינית כל שני וחמישי וכולם כולל במדינות ערב כבר עוברים מיד לפרסומות אחרי הפיהוק שבידיעה השגרתית הזו.
ואצלנו? אין זול יותר מדם של אזרחים. בו ביום, בן רגע ממש, התכנסו טיל אולנשפיגל וסנשו פנשו והכריזו: מלחמה! ובראש הגדוד צועד, אצבעוני המפקד.
בו ביום פתחה ישראל במלחמה רבתי. ההחלטה התקבלה, ללא הגדרת יעדים ממשית וריאליסטית. ללא תכנון צבאי. ללא מודיעין. ללא חישוב המחיר והתמורה. ללא שיקלול התוצאות וההשלכות על חיי אדם, על העורף, על בועת כושר ההרתעה של צה"ל, על הכלכלה, על האזרחים, על החיילים, על היחסים הבינלאומיים והקרדיט שישראל צברה כתוצאה מהחטיפה, ולא על כלום. בישראל יש דבר אחד שהוא תמיד בזיל הזול: חיי האזרחים הפראיירים שמקריבים את ילדיהם ובני משפחותיהם לשרת בצבא שנועד להגן על המשתמטים, האלפיון העליון ורכושו.
התנהלות המלחמה המיידית הזו מצד אחד, והשיהוי והמריחה של חקירת המחדלים שלה מצד שני מוכיחה בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים את מה שנורא כל כך להגיד אך אין מנוס מלהודות בכך: הדם של החיילים לא שווה בעיני הפוליטיקאים המאובטחים ומדושני העונג שום כלום. הרבה הרבה פחות מהזרבובית של הכיסא של המזקירה שלהם...(זו אינה טעות כתיב). הם ישלחו אלף חיילים להיהרג ללא שום מטרה של ממש לטובת איזה ספין ושואו-אוף של שתי דקות מסך, אך יגנו בחירוף נפש הירואי על הכיסא שלהם!
מחיר החפיף וההפקרות
כיום כולם חכמים בדיעבד ויודעים ואומרים את מה שאמרתי כבר אז, מיד עם פרוץ המלחמה:
על ישראל היה לנצל את הלגיטימציה הבינלאומית שנוצרה כתוצאה מפעולת החיזבאללה בשטחינו ולעשות שימוש מושכל במעט שצה"ל כן מוכן ומסוגל לו - ולהנחית "זבנג וגמרנו" על מתקני הגרעין של אירן ועל מפקדות החיזבאללה בדמשק. בטח ובטח לא להפוך את אוייבי החיזבאללה, אזרחי לבנון הנוצרים והדרוזים ומרכיב משמעותי של המוסלמים האירופאים שלהם, לבני ברית נאמנים של החיזבאללה כפי שעשינו עכשיו.
לו היו עושים את התקיפה הזו אז, בתירוץ הצודק שאנו מכים במי שמפעיל את יחידת הגרילה של החיזבאללה ולא מתעסקים בזנבות - כולם, כולל אירן וסוריה, היו מבינים כי אנו גודעים באופן טבעי ומתבקש ממש את היד שמרביצה ולא מתנפלים על המקל עצמו. אף אחד כולל סוריה ואירן והעולם כולו לא היו טוענים שזו איננה תגובה סבירה, מידתית, שקולה ואפילו צפוייה ומתבקשת בנסיבות העניין.
אבל מה הוא הגיון אלמנטרי וחרדה לשלום הציבור, לעומת קפריזה של ספינאים ועיתונאי חצר...
והכל נגמר כשכיסאו של פוליטיקאי החל להתנדנד
מאז ה- 14.8 ועד ה- 17.9 שבה תובא ההצעה לוועדת וינוגרד לאישור הממשלה, כבר מעל חודש ימים (!) - הממשלה עדיין מתפתלת בכל מיני קומבינות ומרשמים לתרופות פלא מזוייפות ליצירות הסוריאליסטיות הללו, אשר יורשו מצד אחד לעשות חקירה שתמנע את הישנות הבזיון הזה בעתיד אבל מבלי שייעיזו חלילה לפגוע באף שערה משערות ישבנו של פוליטיקאי זה או אחר.
הקלות הבלתי נסבלת שבה התקבלה ההחלטה הרת הגורל לצאת למלחמה נגד האוייב הלא נכון, לעומת שיקול הדעת ההמלומד ורב-היועצים והמורכבות והדיונים וההתייעצויות וההקפדה על הנוסחים ועל מי יעמוד בראש הגדוד ואיך תיראה המערכה על שדה הקרב של חקירת מחדלי המלחמה - מלמד שמשהו מאוד רקוב בסדר החשיבויות הלאומי של כולנו.
ואל תמהרו להאשים את אולמרט למרות שזה מאוד אופנתי. בכל מקום בעולם המוכר הוא זה שקובע את המחיר עבור הסחורה שלו. ואת המחיר האפסי של דם היקירים של פשוטי העם הנשלחים למלחמות אותם אזרחים קבעו ולא אולמרט. הוא בסך-הכל מסתובב בשוק הבשר-חינם הזה שכולכם העמדתם לרשותו באמונה עיוורת - ורוכש בזיל הזול מכל מה שאתם מעמידים לרשותו חיני-חינם. זה לגיטימי וגם כאן לא העכבר גונב, אלא החור גונב.
זה לא הפוליטיקאים אשמים בזה שדם של אזרחים וחיילים נחשב בעיניהם, בעובדה ובמבחן התוצאה, ללא-כלום לעומת כיסאותיהם ששווים בעיניהם הרבה הרבה יותר מחיי אדם ושלום וביטחון של מאות אלפי אזרחים.
זו אשמתם של אזרחי המדינה שלא ניצלו את המומנטום והלגיטימציה שהיתה להם מיד עם שוך הקרבות והתגלות הבזיון במלא ערוותו - להתנפל על משכנות השאננים שבקריית הממשלה ולסלק מכיסאותיהם את כל האחראים לביזיון בדיוק באותה אימפולסיביות שבה הם הפקירו את החיים שלכם. אז זה היה לגיטימי ואפילו הצבא והמשטרה והשב"כ היו לצידכם. כעת כבר מאוחר מדי.
אולמרט בנה על טיפשותן של האימהות שלא ממש יצאו מגידרן לתבוע את המחיר על הקלות המצמררת שבה ילדיהם ובעליהם נשלחו לטבח על לא כלום. והוא צדק. הן תחזורנה למטבח ואלו שבמקרה בניהם נהרגו - יבכו קצת, ימנגלו קצת, יפתחו יצפאן לאט לאט, וגם הן תחזורנה לשלם מיסים למימון מנעמי השלטון של האחראים למותם המופקר של בנם, ולהצביע בקלפי לטובת השרלטן הבא שישלח את הילדים שבתור הפעם למות לטובת שום דבר במלחמת החפיף הבאה.
אכן, אין שום סיבה שלפוליטיקאים ממולחים יהיה יותר איכפת מחיי הילדים והבעלים והאחים והאבות שלכם. את המחיר האפסי הזה של דם יקיריכם אתם קבעתם. במודע, ביושביכם על סיר הבשר ללקק את פצעי המלחמה שעברה בכוננות ספיגה לזו שמתבשלת...
