חתן החצר של אולמרט

ברנע מוצג, במיוחד על-ידי עצמו, כעיתונאי בעל ערכים עיתונאיים נאורים. כמי שמקפיד לעשות מלאכתו נאמנה ובלא משוא פנים. כאן המקום להצביע על כמה מכשליו החמורים, שחלקם אירעו באחרונה:

• הגנה על משה ורדי - כשהוגש כתב אישום נגד עורך ידיעות אחרונות, משה ורדי, בפרשת האזנות הסתר, יצא ברנע להגנתו. במסדרונות העיתון הוא אמר לכל מי שהיה מוכן להאזין, כי מדובר בעבירת בנייה קטנטנה...

• הפגנה קטנה והתקפלות - בתקופה שבה נחקרה פרשת האזנות הסתר - עפר נמרודי נגד ארנון מוזס, ולהפך, יצא ברנע לחופשה בת שבוע. חופשת מחאה/הפגנה. בעיתונות נכתב אז כי הנה הנה, ברנע מאיים בפרישה בשל מה שהוא מגלה על עורכי ובעלי העיתון. אך אבוי: כשבוע לאחר מכן שב ברנע לכתוב בעיתון, כאילו כלום. מעניין לבדוק איזה גמול כלכלי/כספי קיבל עד כדי כך שחיש-חש קיפל את זנבו ושב להנות ממנעמי העיתון הגדול במדינה;

• שני תארים לכתב אחד - ברנע מתפלסף כשהוא מתחמק מלהשיב תשובה ברורה באשר לכינוי: "כתב חצר". ברנע, שמיטיב לבטא עצמו בכתב, פצח במריחה קלה. במקום להוקיע את כתבי החצר למיניהם, הוא החל לקשקש ואמר כי צריך לבדוק באיזו חצר נמצא זה הטוען נגד כתב חצר (אחר). ברנע לא זקוק להדרכה ממני, אך לו היה מקפיד לומר אמת, היה מסביר, כי כתב חצר זה ביטוי גנאי לכתב/עיתונאי שלא דבק באמת ולכתב/עיתונאי המתגייס לכתוב אי-אמת לטובת אדם עימו הוא מיודד אישית. הנה, יכול היה ברנע להתפאר: אני נושא עכשיו בשני תארים: גם חתן פרס ישראל וגם כתב חצר; גם כותב שקרים לטובת אולמרט וגם מקבל כסף (מנוני...).

• ראיון חג בלי שאלות קשות - לא צריך לנבור יותר מדי בארכיונים כדי לבחון את דרכו של ברנע. די בכך אם נעיין בראיון לחג (המוסף לשבת, 30.03.07). נמצא כי ברנע שוב התגייס אישית לטובת אולמרט, על-חשבון הציבור הרחב. במקום לשאול את השאלות הקשות, הוא פתח בפניו את עמודי העיתון כדי לשוב ולהשמיץ את מבקר המדינה, הוא לינדנשטראוס; במקום לעסוק במעשים המלוכלכים והמושחתים של אולמרט, ולשאול מדוע לא יסיק מסקנות אישיות, מצא לנכון ברנע, יחד עם עמיתו, שמעון שיפר, להשאיר את הזירה התקשורתית לראש ממשלה מושחת. סביר להניח כי מראיין הגון, המרגיש מחוייב לציבור הקוראים, היה מציג לאולמרט את השאלות הבאות:

• החקירה בפרשת לאומי - מדוע התערבת בהפרטת לאומי ולא פסלת עצמך. מדוע פעלת, אישית, למען איל ההון פרנק לואי (שיוצג על-ידי משרדו של חותנך); ומדוע פעלת למען דניאל אברמס, לאחר שזה רכש ממך את הבית בכ"ט בנובמבר, במחיר מופלפל בסך 2.7 מיליון דולר, ולאחר מכן איפשר לך להתגורר בשכירות במחיר מצחיק המהווה 60% מהשווי הריאלי באותה עת.

• פרשת כרמיה - כיצד אתה מסביר את העובדה ששילמת רק 1.2 מיליון דולר עבור דירת גן בפרויקט כרמיה בירושלים, בעוד שהשווי הריאלי עמד על 1.7 מיליון דולר לפחות; כיצד אתה מסביר את העובדה שהפקידות הבכירה בעיריית ירושלים התגייסה, שלא כדין, כדי לאפשר פירוק והרכבה של המבנה בכרמיה, למרות שמדובר במבנה שחלה עליו חובת שימור (שאסור לעשות בו שינויים); כיצד אתה מסביר את העובדה שידידך האישי, מהנדס העיר ירושלים (באותה עת), אורי שטרית, התגייס כדי "לסדר" את העניינים בעיריית ירושלים; כיצד את מסביר את העובדה שיזמים רבים לפני אלומות-מסטיי נדחו כשבדקו בעיריה אפשרות להרוס ולבנות מחדש את פרויקט כרמיה, ורק אחרי שאתה רכשת דירת גן בפרויקט "הסתדרו" העניינים במהירות. האין בכל זאת כדי להעיד על "יד רוחצת יד" ועבירת שוחד?

• פרשת הרשות לעסקים קטנים - כיצד אתה מסביר את העובדה, שבתקופה שעמדת בראש משרד התמ"ת נעשו, תוך מעורבותך, מינויים פסולים ומושחתים, וגם זוגתו של אברהם הירשזון מונתה לתפקיד בכיר, ובאופן בלתי חוקי; האם אתה מבין שמדובר בעבירה על החוק?

• פרשת מרכז ההשקעות - כיצד אתה מסביר את הסיוע החריג שאישרת, בתפקידך כשר התמ"ת, דווקא ללקוחות שיוצגו על-ידי עו"ד אורי מסר, מי שהיה בעבר שותפך למשרד עורכי דין, ובמשך שנים רבות מאוד נחשב לחברך הקרוב ואף לבא-כוחך בעניינים רבים.

• כיצד אתה מסביר את העובדה שקיבלת עטי יוקרה מעשרות אישים לפחות, ובמקביל סייעת להם בעניינים שונים במשרדים ממשלתיים בראשם עמדת, על-חשבון הציבור, כמובן.

כל השאלות הנ"ל לא נשאלו על-ידי חתן פרס ישראל. ולא בגלל שאינו יודע לשאול. הדעת נותנת כי החתן התחמק מלשאול. פשוטו כמשמעו. ברנע העדיף למעשה את הנאמנות האישית לאולמרט, במקום את טובת הציבור.

ביום העצמאות הקרוב יקבל ברנע את פרס ישראל לתקשורת. ואנחנו, כציבור, נקבל בדיוק מה שמגיע לציבור שאינו נאבק: מחזה שבמוקדו ראש ממשלה מושחת, מעניק, ממש בידיו, את פרס ישראל לכתב חצרו ששירת אותו בנאמנות עיוורת, בשעותיו הקשות.