רחוק מאירופה

אירועי הדרבי ביום ראשון האחרון ממשיכים לספק לנו כותרות. כזכור, פרצו שני אוהדי הפועל תל אביב לדשא, ואחד מהם, יקיר אילוז, אף זרק רימון עשן לעבר יציע המאוכלס באוהדי מכבי. אותו אוהד הסתובב לו ללא הפרעה על כר הדשא ורץ בין השחקנים, עד שקובי מוסא, מגן מכבי, זינק עליו בברוטליות וניטרל אותו. מכאן התלהטו הרוחות, השחקנים וחברי ההנהלה שכחו מהמשחק והחלה התקהלות המונית, שכמוהה ראינו לא פעם. כאשר רמת הכדורגל נמצאת מתחת לפלינטוס, לא פלא שאנו עסוקים באירועים שמסביב למשחק.

מקרה זה, שבו משטרת ישראל הופכת (שוב) לבדיחה עצובה, מקומם בגלל מספר סיבות. הראשונה, כמובן, היא היעדר שלטון החוק בישראל. כלומר החוק קיים, והמשטרה אפילו מנסה (לפעמים) לאכוף אותו, אולם מערכת המשפט לוקה באינפנטיליות, ומשחררת פושעים ללא עונשים ממשיים. יקיר אילוז זרק רימון עשן לעבר האוהדים, אך מה היה קורה לו היה זורק רימון הלם או רסס? הרבה דם רע זורם בין אוהדי שתי הקבוצות, ותסריט של זריקת רימון אינו בגדר הבלתי-אפשרי. ומה היה קורה לו היה דוקר את אחד משחקני מכבי ת"א? מדוע משחוררים פורעים אלו פעם אחר פעם? למה מחכה בית המשפט, שאחד מהם באמת יכניס רימון רסס או סכין לכר דשא?

פריצת האוהדים למה שמוגדר דה-יורה "שטח סטרילי", קרי - המגרש, היא עבירה פלילית. המשטרה והסדרנים לוכדים את הפורעים, אולם הם יוצאים בעונשים מגוחכים, כגון הרחקה ממגרשים למשך חודשיים, או חודש עבודות שירות על תנאי. מובן שזו גושפנקא גם לאוהדים אחרים לפרוץ, כי באין ענישה אין הרתעה, והמשטרה כבר לא ממש מתאמצת ללכוד אותם.

איפשהו, אני יכול להבין את שוטרים - אחדים מהם נזכרו לבטח באירוע קודם בבלומפילד, שבמהלכו אנשי החוק רדפו אחר אוהד שפרץ לדשא, החליקו על המשטח והפכו לבדיחה עצובה בפני אלפי האוהדים באיצטדיון ואלפים רבים שצפו במשחק בטלוויזיה. יתכן שאם מוסא לא היה בועט באוהד, הוא היה אפילו חוזר לתוך היציע מבלי שנעצר בכלל. כי מה יקרה אם ייתפס הפרחח הזה? הוא בכל מקרה ישוחרר ללא עונש ראוי, ומי יודע, אולי יקח עורך דין שיתבע את שוטר על הפעלת אלימות יתר כלפי הפורץ.

מה שמחליא יותר מהכל הוא העליהום שהתחיל על קובי מוסא. הוא פרחח, הוא מטומטם, הוא פושע, הוא חייב להיות מורחק מן המגרשים למשך שנה - כל הסופרלטיבים הללו נשפכו עליו מאז המקרה. האוהד הפורע, שכבר יושב בביתו ואינו נמצא משום מה מאחורי סורג ובריח, כבר לקח עורך דין ומאיים לתבוע את השחקן בתביעה פלילת ואזרחית. העו"ד מספר שיקיר הוא בחור טוב, ששירת בגבעתי ואף נפצע, שהוא חשב שכולם יפרצו למגרש - בקיצור, שלל תירוצים, כזבים ולוקשים שאנו שומעים על כל עבריין. ואני שואל - מה אכפת לי איפה הוא שירת? אם היה משרת בסיירת מטכ"ל, אז אסור בכלל להענישו? ואם היה ג'ובניק בקריה, אז מותר להחמיר איתו?

ומה זה משנה, גם אם כל אוהדי הפועל היו פורצים למגרש? אם כולם בוזזים, אז גם לי מותר? אם כולם נוהגים בפרעות ותוך התעלמות מחוקי התנועה, אני אמור לטעון בפני השוטר שתפס אותי שזה בסדר, הנחתי שאם כולם פורעים, אז גם אני אשתולל? טוב ייעשה השופט, אם יכניס את יקיר אילוז לכלא, או לפחות יתן לו חצי שנה מינימום של עבודות שירות למען הקהילה. היעדר אכיפת החוק רק קוראת לפורעים, ומשום מה מקרה אילוז-מוסא מעלה אצלי אסוציאציות ברורות למקרה שי דרומי, שירה בבן מיעוטים שפרץ לחוותו. גם שם היתה אוזלת יד של החוק, גם שם כולם ריחמו על הפושע והאשימו את הקורבן.

מה שמצחיק בכל הסיפור הוא ששום לקח לא יילמד ממנו. קובי מוסא עלול להיענש על-ידי בית הדין של ההתאחדות לתקופת השעיה של כמה חודשים ואף לעונה שלמה, במקום לקבל צל"ש על עזרה בלכידת עבריין. יקיר אילוז יזכה בפיצויים, במקום להיקנס על עבירתו. האוהדים ימשיכו לפרוץ לכר הדשא, המשטרה תמשיך להיות מופתעת, ואנו נמשיך לשאול את עצמנו, מדוע הכדורגל שלנו כה רחוק מאירופה.