"שתי מדינות או שישראל גמורה"

הפוליטיקאים למדו כבר את השיטה. אי אפשר לשכנע את העם הזה בברכת השלום מאחר שהוא אינו מאמין עוד באשליה שאכן ישרור באזורנו שלום בנוסח המקובל באירופה. למען האמת גם איש מהאישים הפוליטיים לא מאמין באמת בחזון השלום, לפחות לא ממש בדורנו. אשר על כן הדרך היחידה לשכנע את העם הזה ל"ויתורים כואבים" היא דרך ההפחדה והאיומים.

הברירה האמיתית, מסבירים לנו מנהיגינו ופרשנינו, אינה בין שלום למלחמה, אלא בין מדינה דו לאומית, שלא תהיה מדינה יהודית וממנה יהגרו היהודים בסופו של התהליך, לבין מדינה יהודית. אם לא יהיו שתי מדינות, כך נטען, לא תהיה מדינה יהודית בשל האיום הדמוגראפי ואי האפשרות לקיים "מדינת אפרטהייד".

השקפה זו הפכה ממש לעיקר אמונה ואין להתפלא על כך שראש הממשלה בראיון לעיתון הארץ קבע, "יגיע יום שבו פתרון שתי המדינות יתרסק, ונעמוד בפני מאבק בסגנון דרום אפריקני של זכות הצבעה שווה (גם לפלשתינים בשטחים). ברגע שזה יקרה, מדינת ישראל גמורה", ראש הממשלה אינו מקורי בטיעון זה, אבל מדאיג לגלות שהוא שותף לתזה הזו.

קשה להבין כיצד רבים מהמטיפים לשתי מדינות ומנסים לשכנע אותנו כי רצויה מדינה יהודית, אך בד-בבד אינם מוכנים לקבל את הרעיון שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, על כל המשתמע מכך. כוונתם היא בעצם לומר שבין הים לירדן יהיו שתי מדינות- האחת מדינת ישראל שתהיה מדינת כל אזרחיה [יהודית, ערבית ודמוקרטית כמובן] ובצידה מדינה ערבית - פלשתינית.

כדאי לעשות קצת סדר בויכוח - חלוקת הארץ בין הירדן לים לשתי מדינות לא תפתור את הבעיה הדמוגראפית באותו אזור, מאחר שהיא אינה עשויה להשפיע בכלל על פתרון כזה. להפך! יצירת אפשרות נוחה להמוני פליטים להתיישב באזור ואפילו רק בתחומי המדינה הפלשתינית תחריף בעיה זו ותגרום לבעיות נלוות נוספות.

למען הסדר גם נזכיר כי הקמת מדינה פלשתינית אין בה ערובה כלשהי לכך שאותה מדינה תחיה בשלום עם ישראל [אפשר לערוך כמה נספחים ביטחוניים שרוצים - אין להם משמעות] וכיום אין צורך להוכיח טענה זו המובנת מאליה לאור הניסיון. מי שטוען שקיימת אפשרות גבוהה לפתרון של שלום עם המדינה הפלשתינית שתוקם, רובץ עליו נטל ההוכחה והוא כיום כמעט בלתי אפשרי.

הקמת מדינה פלשתינית משמעה בהסתברות גבוהה [לאור היכרותנו את הכוחות בשטח] התקפות אלימות על ישראל, חמורות בהרבה ממה שמתרחש כיום מתחום רצועת עזה - האם במקרה כזה לא נאלץ לחזור ובמהירות לפתרון הכיבוש?

אין מדובר בהפחדה, שכן אנו רואים את המציאות בדרום ויודעים שנעשה מאמץ מתמיד להעביר את החזית למרכז הארץ. כאשר ייפלו קסאמים על סביון ובנותיה הכיבוש יחזור ובמהירות הבזק- מה שאפשר לעולל לשדרות אי אפשר לעולל לסביון. בסביון חיה העילית של מדינת ישראל שלא תסבול אפילו יום מה ששדרות הענייה חייבת לשאת כבר למעלה משש שנים. במילים פשוטות מי שרוצה את השבת הכיבוש המלא, הקמת מדינה פלשתינית יכולה להתגלות כדרך יעילה להשגת מטרה זו.

הגיעה העת לנפץ את התעמולה השקרית. אין זה נכון בהכרח שהברירה היא שתי מדינות עכשיו, או מדינה אחת לא יהודית בעתיד. בדרך כלל כאשר יש מי שטוען שקיימות רק שתי אפשרויות צריך מיד לבחון קיומן של אפשרויות נוספות, טובות כגרועות שהוא מסתיר מאיתנו במזיד, או מתעלם מהן בשל עצלות מחשבתית. בסכסוך הישראלי פלשתיני קיימות כמה וכמה דרכים חלופיות, אף אחת אינה אידיאלית. אל יטעה הקורא לחשוב כי בעצם העלאת האפשרויות משתמעת הסכמה או שאיפה להגשמת אחת מהן.

אפתח באפשרות הגרועה מכולן- השטח שבין הים לירדן יסופח כולו למדינה שלישית. אפשרות זו תתרחש כאשר נובס במלחמה מול מדינות ערב ואירן ואלו לא במיוחד ישאפו לכונן כאן דווקא מדינה פלשתינית. אם אפשרות זו אינה נראית כיום ריאלית הדבר אינו נובע מכוח ההרתעה של צה"ל, שנחלש מאוד בשנים האחרונות. אם תפרוץ מלחמה בינינו ובין מדינות ערב, או חלקן, הדבר לא יתרחש קרוב לוודאי בשל הסכסוך הישראלי פלשתיני, אלא ייגרם עקב נסיבות שונות בתכלית- סביר יותר שמלחמה כזו תפרוץ על-רקע מאבק מוסלמי נגד נוכחות מערבית באזור.

אופציה חיובית יותר היא האפשרות ליצירת מדינה ירדנית-פלשתינית. משום מה הכול מוותרים על האופציה הזו בשל אי רצון להרגיז את הממלכה ההאשמית של ירדן, שכיום אופציה זו אינה מועדפת בעיניה, מחשש לאבדן השליטה של השושלת ההאשמית. בסופו של יום, אפשרות זו עשויה להתגלות כאופציה המועדפת גם על הירדנים ועל שאר מדינות האזור, על-מנת למנוע חלופה בעייתית הרבה יותר והיא קיום מדינה פלשתינית איסלאמית.

קיימת גם האפשרות להגשמת תוכנית האוטונומיה האזרחית, תוך שתושבי האזור ייהנו גם מזכויות אזרחיות מסוימות בירדן ובמצרים. בדרך זו לא ניאלץ להעניק להם אזרחות ונוכל לקיים שליטה ביטחונית בשטח. גם חלופה זו עשויה להתגלות בסופו של יום כחלופה מעשית מאוד שכל צד יסכים לקיימה לתקופה ארוכה למדי. סביר שאף צד לא יצהיר על הסכמה כזו, אבל באזורנו ניתן להסכים בפועל על לא מעט דברים אם לא מתעקשים לעגן הסכמות מעשיות אלו במסמך חגיגי מחייב לדורות.

קיימת אופציית הכיבוש המלא, רוב העם אינו שואף לה ואינו סבור ובצדק שהיא אופציה רצויה. הכיבוש המלא כרוך במחיר לא פשוט ובאחריות ישירה לתושבי השטחים הכבושים, למרבה הצער ייתכן בהחלט שנאלץ להעדיף את חלופת הכיבוש המלא, אם האלטרנטיבה היא סכנה ממשית של מדינה איסלאמית רדיקלית בגבולנו.

אפשרות נוספת- מלחמה קשה וטלטלה אזורית עלולים לספק הזדמנות, למי שחפץ בהזדמנות כזו, לבצע טרנספר נוסף "בהסכמה" ולהגשים את חזונו של גנדי. בעצם העובדה שאין מדברים בגלוי על אופציה זו אין כדי לשנות את האפשרות שבנסיבות מסוימות חסידיה הלא מעטים של אופציית הטרנספר הם שיכתיבו את מהלך העניינים.

אי אפשר גם להתעלם מאפשרות העברת השליטה ביהודה שומרון ובעזה[לאחר כיבושה] למשך שנים לא מעטות לשליטה של כוחות בינלאומיים- אולי אפילו ערביים בחלקם, עד שייווצרו נסיבות להגשמת פתרון אחר. גם אפשרות זו הועלתה בעבר על-ידי גורמים רציניים הטוענים שאם כיבוש אזי מוטב שבשטחים ישרור כיבוש בינלאומי.

גישה אחרת היא תוכנית "האוטונומיות", או מה שמכונה "תוכנית הקנטוניזציה" של יהודה שומרון ועזה. תוכנית זו מתבססת על הפיצול החברתי העמוק במה שמכונה העם הפלשתיני. תוכנית זו גורסת הקמת מספר אזורים אוטונומיים שיסכלו גם בעתיד את האפשרות לגיבוש זהות לאומית אחת.

אין אני מתיימר לנסות ולחזות מה מבין שלל האפשרויות תהפוך בעתיד לאפשרות מעשית. ייתכן שאף לא אחת מהאפשרויות שהוזכרו. ייתכן מאוד שהעתיד יצמיח אפשרויות שטרם נצפו, מאחר שהיכולת האנושית לצפות את העתיד היא מוגבלת מאוד. כוונתי אחת והיא להטיף להשתחררות מדפוסי חשיבה שאבד עליהם הכלח.

כל עוד איש אינו מציע לנו שלום אמת ואינו יכול לערוב לקיומו של שלום אמת עם מדינה פלשתינית שתקום, עלינו לדחות את שתי החלופות המדומות של שתי מדינות - או מדינה אחת. אסור לנו להסכים למדינה פלשתינית ואסור לנו לעשות דבר שממנו תשתמע הכרה ב"פתרון "המדינה הדו לאומית". בניגוד לפוליטיקאים ולפרשנים המחפשים תמיד להצביע על כיוון של "פתרון" אנו יודעים כי ניתן וחייבים לחיות לעתים דורות ללא "פתרונות" חדים, הגיוניים וצודקים. פתרונות מעשיים המאפשרים חיים בכבוד לכל הצדדים הם לעתים קרובות הפתרונות הריאליים ביותר.

אשר על כן, לכל הפשטנים הנוראיים הללו הטוענים ביהירות [הם אף פעם לא לומדים לקח] כי הברירה היא בין מדינה אחת, לא יהודית שמשמעה חיסול מדינת ישראל, או שתי מדינות, יש לומר כי יכולתם לצפות את העתיד מוגבלת בדיוק כמו יכולתו של כל אדם אחר ובמקום שהם רואים רק שתי אפשרויות ניתן לצפות עוד מספר ניכר של אפשרויות שכלל לא נצפו על ידם פשוט מפני שהם התרגלו לא לחשוב עליהן.