לשפוט בניגוד לצו המצפון

תארו לכם שראש ממשלתנו, היה מוסר פרויקט ממשלתי בידי גוף, שעורך דינו הוא בנם של חבריו הטובים. נקל לתאר את הרעש שהיה מתחולל ואת פסק הדין שבג"צ היה כותב. ומה כאשר מתברר כי השופט הוא חברם הטוב של הורי עורך הדין?

שבתאי ויוסי מיכאל הגישו תביעה על נזקים שנגרמו לרכבם בתאונת דרכים. התביעה הוגשה נגד חברת הביטוח איילון. הדיונים התנהלו בפני השופטת נירה דסקין, מבית משפט השלום בפתח תקוה.

בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה, גילתה השופטת דסקין כי עורך דינה של חברת הביטוח מוכר לה אישית. מיכאל הודיעו לשופטת כי להם "אין בעיה" עם ההיכרות האישית.

כעבור 7 חודשים, בישיבת ההוכחות השנייה, הודיעו מיכאל לשופטת דסקין כי הם חזרו בהם. בזמן שחלף, התברר להם שהיכרות השופטת עם עורך דינה של חברת הביטוח אינה בגדר היכרות. מדובר בחברות של ממש, רבת שנים. יותר מהיכרות או מידידות גרידא.

מיכאל ביקשו כי השופטת תפסול את עצמה. אין עילה חוקית לפסול אותי, החליטה השופטת דסקין, אולם ראוי לשמור על מערכת משפטית נקייה כלפי חוץ. שלא תהיה חס וחלילה בשום קטע של זמן טענה בדבר משוא פנים או עיוות דין. השופטת דסקין פסלה אם כן את עצמה.

עד כאן סיפור על שופטת גלוית לב עם אינטליגנציה רגשית גבוהה. אלא שחברת הביטוח איילון לא ויתרה על כך שדווקא שופטת המכירה את עורך דינה תשפוט את התנהלותה.

איילון מיהרה לבית המשפט העליון וביקשה כי זה יכפה על השופטת דסקין להמשיך ולדון בתיק. את המניעים להתעקשותה של איילון כל אחד ינחש לעצמו. בקשת איילון הועברה להחלטת הנשיאה, השופטת דורית ביניש.

השופטת דסקין פסלה עצמה, כך מנתחת הנשיאה, בשל תחושותיהם הסובייקטיביות של מיכאל, ולשם מראית פני הצדק. טעמים אלה, ממהרת הנשיאה להביע את דעתה, אינם מצדיקים פסילת שופט.

אכן, מודה השופטת, יש לתת משקל נכבד לתחושת שופט המגיע למסקנה כי לא ראוי שהוא ידון בתיק. עם זאת, יש גבול להתחשבות בעמדת השופט. בסופו של דבר, הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. שופט אינו חופשי לפסול עצמו רק כדי להסיר חשש מלב המתדיינים.

מעבר לכך, קובעת הנשיאה ביניש, מיכאל לא הביאו כל הוכחה לטענתם על "חברות של ממש, רבת שנים" בין השופטת לעורך דינה של חברת הביטוח. כדי לפסול שופט יש צורך בראיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות.

מנגד, קובעת השופטת, חברת הביטוח טוענת כי הקשר בין השופטת לעורך דינה מסתכם בכך שאותו עורך דין הינו בן של חברים טובים של השופטת.

חברות שכזו, לא די בה כדי להקים עילת פסלות, קובעת הנשיאה. "חזקה על שופטת מקצועית כי לא תיתן להיכרות עם הוריו של עורך דין להשפיע על הכרעה עניינית בתיק הנדון בפניה".

לכך יש להוסיף את העובדה שההיכרות אינה רלוונטית לתביעה המתבררת בפני השופטת.

לסיכום, קובעת הנשיאה, החשש כי ההיכרות האישית בין השופטת ועורך הדין של חברת הביטוח תשפיע על השופטת, אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא. אין בכך עילת פסלות. הנשיאה ביניש כפתה אם כן על השופטת דסקין להמשיך ולדון בתיק.

ואנו בשולי הדברים, נרשה לעצמנו לשאול, כיצד יכול שופט לשבת בדין כמי שכפאו שד. מקצועי ככל שיהיה, השופט הוא קודם כל בן אדם. וטוב שכך, הרי רק בן אדם ראוי להיות שופט.

השופטת דסקין נמצאת כעת במלכוד: אם תשפוט לטובת הלקוחות של הבן של החברים שלה, היא עלולה להצטייר כמי שפעלה במשוא פנים. אם תשפוט לטובת מיכאל, היא עלולה להיחשב כמי שרצתה להראות שהיא לא נגועה במשוא פנים.

כך או כך, טוב לא יצא מהחלטת הנשיאה לאף אחד מהצדדים. גם לא למערכת בתי המשפט.