להיטלר לא היו חברים בפייסבוק...

כן, יימח שמו, צורר ישראל, דמם של מעל לעשרים מיליון אנשים על ידיו היו. אבל כאשר מקללים אותו ואת הנאצים, יימח שמם, אני נזכרת בשלל הקללות הפרסיות, שכיצד יכולתי להכירן אילולא השימוש השחוק בהן בפיהם של בני העדה?...

היטלר - להבדיל אלף אלפי הבדלות - רצח שישה מיליון מבני עמנו. אחד ועוד אחד ועוד אחד... כיצד ניתן בכלל לעכל סיפרה כזו? אנחנו - להבדיל, ולהבדיל, ועוד פעם - להבדיל, אולי פגענו במהלך חיינו נאמר בשישה בני אדם? לא, לא, חלילה לא רצחנו, ולא יד בנפשם שלחנו, אבל הכאבנו. פגענו לשם הפגיעה בלבד! מה זה משנה אם פגעת בנפש אחת? או פגעת בשש מיליון נפשות? החטא הוא אותו החטא בדיוק! פגיעה אחת בנפש אחת ויחידה של אדם היא לעיתים כואבת יותר מרצח - שם הקרבן אינו בחיים עוד, וכבר נפטר מן ההתמודדות עמם. בנוסף, היחסים החמים והדיפלומטיים עם גרמניה הוכיחו, כי גם על החטא והעוון הכבד והנוראי ביותר ישנה סליחה ומחילה. סלחנו להם על שש מיליון סיבות טובות מדוע לנתק עמם קשר. אולם כבני אדם, בחיי היומיום שלנו - כאן במדינת ישראל העצמאית, הנאורה והדמוקרטית, אנחנו דווקא לא נוטים כלל וכלל ובשום פנים ואופן לסלוח אחד לשני, ומן הסיבות הקטנוניות והמטופשות ביותר...

כן, היטלר, יימח שמו וזכרו, הוא, הוא ולא אחר, הוא היה אשם בכל! איש דיקטטור, קיצוני אפל, סדיסט ומטורף הרי היה. לא ולא! איש מערבי, מטופח, שפמו קוצץ בקפידה, חובב אמנות ומוזיקה קלאסית, אחד מן המנהיגים הבולטים של האנושות היה. מי העלה אותו לטבוע את חותמו על חיי האנושות כולה, ועל חיינו אנו, אם לא בני אדם? בני אדם כמוני וכמוך? מי הלך איתו באש ובמים, והרים אותו על כפיו אם לא מיליארדי אנשים אירופאים? אנשי קידמה נאורים ורחבי אופקים?

להיטלר היו אב ואם, לאימו היה קשור בלב ובנפש. אביו היה אלכוהוליסט אלים, שהפליא את מכותיו בילד החלוש. כך גם התחילו חייו של ביל קלינטון. אימא יקרה ואהובה, ואבא אלכוהוליסט ואלים. אמו של קלינטון, אם אינני טועה, בחיים עדיין, עדיין חמה ותומכת. קלינטון נרשם ללימודי משפטים בקולג' והתקבל. אמו של היטלר נפטרה בטרם עת, מותירה אותו שבור ומיוסר. היטלר נרשם ללימודי אמנות, ואף הכין תיק עבודות מרשים. הוא לא התקבל. למעשה לא היה לו דבר - לא משפחה, לא חברים בפייסבוק, לא חברים אמיתיים, לא אהבה ולא עבודה. אף אחד לא שלח לו מייל נחמד, גיפט בצורת דובון או כוכב ירוק... בשקט, בשקט האיש את נקמתו המתוקה באנושות, תכנן ורקם. בשקט, בשקט נתנה חברה מודרנית, משכילה ומתקדמת למפלצת הזו לצמוח בקרבה.

ואנחנו אוהבים כל כך לנפנף בזה - "שואה! שואה עברנו!" אבל בכל יום איזו שואה קטנה אנו עושים, לא, לא לאיזה גרמני נאצי אנטישמי, או אולי לאיזה פלסטינאי ערבי שרוצה לזרוק אותנו לים, אלא למישהו מבני עמנו. מישהו משלנו. יהודי!

"שואה! שואה עברנו!" אנחנו אוהבים לנפנף בזה, לנפנף חזק, אבל איך חיים ניצולי השואה כאן? במדינה היהודית??? "שואה! שואה עברנו!" כן, הבה ונצעק זאת עוד ועוד, אבל אילו לקחים באמת יישמנו? מה למדנו? מה שיפרנו? מה הפנמנו?

כדאי שנשאל עצמנו באמת - שנמשיך לחקור, לקרוא, לצפות, לשוחח, לתהות. כן, מותר גם מותר לשאול - בקול גדול ורם לשאול - מדוע הלכו כצאן לטבח?!

כן, כדאי שננפנף בשואה, והרבה! כדאי שננפנף - לא ב"עברנו שואה!" אלא ב"איך נמנע שואה?"