שליט אינו קלף מיקוח

ככל שעובר הזמן שבו מוחזק גלעד שליט בידי חוטפיו הולך ומתברר שהם לא מחזיקים בו כקלף מיקוח, אלא כפוליסת ביטוח.

שכן, החמאס למד לדעת ולהבין שגורלו של גלעד שליט מהווה גורם רב משקל במערכת השיקולים של מערכת הביטחון אם לבצע טיפול שורש ברצועה.

וכשזה המצב, ברור שהמשא-ומתן לשחרורו הינו משא-ומתן עקר. במילים אחרות, ככל שיהיה נדמה לנו שהנה אנחנו מתקרבים אל המטרה - שוב נגלה שהחמאס מציב לנו תג מחיר כזה שכל מטרתו אינה אלא סיכול המשא-ומתן לשחרורו והמשך החזקתו בידיהם.

זו, אם כן, המציאות ואין להתכחש לה.

וכשזו המציאות יש להציב בפני החמאס תג מחיר נגדי וכואב להמשך החזקת גלעד שליט בידי חוטפיו.

תזכורת: לאחר מלחמת לבנון השנייה אמר חסן נסראללה בטלוויזיה, שאילו ידע שישראל תגיב על החטיפה כפי שהגיבה - הוא לא היה מבצע את החטיפה.

ובמילים אחרות, התברר לחסן נסראללה שכאשר חוטפים לנו חיילים אנחנו "משתגעים".

ובכן, למה שהחמאס לא ילמד אף הוא את השיעור הזה?

הרי איש לא מצפה שאנחנו, כעם, נזנח את קו האופי הלאומי הזה שלנו, שעיקרו חרדה אינסופית לשלומו של החטוף הנמצא בידי חוטפיו.

עלינו להודות - ואף להתגאות - בכך שכאשר האוייב חוטף לנו חייל אנחנו מתקשים להתמיד בהתמודדות עם המצב הזה לאורך זמן. החייל החטוף הופך, ובצדק, לחלק חשוב מסדר היום הלאומי שלנו. זה המצב וכך הוא צריך להיות - גם אם האוייב מנסה לנצל אותו לטובתו.

אלא שהגיע הזמן - אחת ולתמיד - להעביר לאויב, כל אויב, מסר ברור וחד-משמעי האומר, שלא רק אנחנו נשלם את מחיר החטיפה.

הגיע הזמן להבהיר לאויב, שכאשר הוא מנסה לגעת בעצב הרגיש הזה שלנו - הוא מפעיל שעון חול קצר ואכזרי, שיצרוב עמוק עמוק בבשרו - וגם בתודעתו - לימים רבים.

כי זו חובתנו האלמנטרית לחטופים, וזו חובתנו הבסיסית כלפי מי שחלילה עלולים להיחטף.

ואת דמעות התנין של העולם ושל ארגוני "בצלם" למיניהם נאסוף ונשמור למזכרת בתוך נאד נפוח מעור משובח.

ואם יהיה מי שיתקשה לשאת ולשמוע את זעקות השבר של גדעון לוי ודומיו - שיעבור לקול המוזיקה, שזו אחלה תחנה.

החמאס - ובעיקר ראשיו - חייבים להבין ולחוש כהוגן, כל יום שבעה ימים בשבוע, שכאשר חוטפים לנו חייל אנחנו משתגעים.

וככל שנקדים להשתגע - כן ייטב!

כי גלעד שליט הוא הילד והנכד של כל אחד ואחד מאתנו.