בריאת האור
שביתה, שבת ומקדש |
מצות השבת מהווה הצהרה על אמונה בקדוש ברוך הוא כבורא העולם. פרטי המצוה, הנלמדים ממעשה המשכן, מצהירים על השראת שכינתו באותו עולם
טעות נפוצה היא לגבי איסור מלאכה בשבת, לומר שמה שנאסר הוא עבודה פיזית קשה. לפי תפיסה שגויה זו אנו שומעים לעיתים קרובות את הטענה, כאילו האיסור להדליק אור בשבת היה תקף לימים קדמונים, בהם הדבר היה כרוך בטירחה של שפשוף אבן באבן, אך אין לו מקום בעידן המודרני, בו מדובר בסך-הכל בהרמת מתג.
הנכון הוא, שמה שנאסר בשבת הוא "מלאכת מחשבת" - יצירה של דבר שלא היה קיים קודם. הרמת מתג החשמל, פשוטה וקלה ככל שתהיה, יוצרת מעגל חשמלי וכך מדליקה את האור - ולכן היא אסורה.
לעומת זאת, אין איסור (מצד המלאכה) לגרור בשבת רהיטים כבדים לאורכו ולרוחבו של הבית או להרים משקולות במשך שעות רצופות.
היסוד לאיסור המלאכה בשבת מצוי בסופו של מעשה בראשית: "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה". אצל הקדוש ברוך הוא אין מושג של טורח: "מביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעֱשָנו" אומר עליו המשורר בתהילים - די במבטו כדי לחולל רעידת אדמה ובמגעו כדי להביא להתפרצות הרי געש. לכן, ברור ששביתתו ממלאכה בשבת אינה מתן מנוחה לשרירים דואבים, אלא הפסקת מלאכת היצירה של העולם.
שביתה זו - הסביר המורה התל אביבי ר' יעקב ברויאר ז"ל - פירושה קביעה שמעתה ואילך מתנהל העולם לפי חוקי הטבע. אלמלא קביעה זו, לא היינו יכולים לעשות דבר. לא היינו יכולים להיות בטוחים שכדור שייזרק כלפי מעלה יפול בחזרה ארצה. לא היינו יכולים להיות בטוחים בחוקי שימור החומר ושימור האנרגיה. לא היינו יכולים להיות בטוחים ברביית האדם, בעלי החיים והצמחים. כאשר בשבת הפסיק הקדוש ברוך הוא את יצירת העולם, הוא קבע בכך שמעתה ואילך אין חידושים בטבע.
אפשר לשאול מהם, אם כך, הניסים שהתנ"ך מדבר עליהם. זהו נושא בפני עצמו, ונענה עליו פה בקצרה בלבד. אם נתבונן היטב נראה, שהניסים אינם יצירה חדשה אלא פעולה יוצאת דופן של כוחות הטבע שכבר קיימים. למשל: בעשר מכות מצרים לא נוצר שום דבר שלא היה קיים קודם; הנס היה במיקום, בעיתוי ובעוצמה. קריעת ים סוף, אם ניקח דוגמא אחרת, היא בגדר שפל וגאות יוצאי דופן בהיקפם ומדויקים להפליא במקום ובזמן בו התרחשו. וכך הלאה.
אבל הבה נחזור לעניין השביתה ממלאכה. זכר לאותה שביתה של הקדוש ברוך הוא, נצטווינו גם אנו לשמור את השבת. אבל כיצד נעשה זאת? על הציווי ללכת בדרכיו של ה', שואלים חז"ל: וכי אדם יכול לחקות את בוראו? והם משיבים: לך בדרכיו - גמול חסדים כמותו, הכנס אורחים כמותו וכך הלאה. ובאותה רוח ניתן לשאול על השבת: וכי אנו בוראים עולם שאנו יכולים לשבות ממלאכה זו? והלא אם יתכנסו כל מלכי עולם (שוב כלשון חז"ל) לא יוכלו לברוא אפילו זבוב אחד; וכיצד אם כן "נשחזר" את שביתתו של הקדוש ברוך הוא?
הגדר של המלאכות שנאסרו בשבת אכן אינו נלמד ממעשה בראשית אלא ממעשה המשכן. חז"ל למדו זאת מסמיכות הפרשיות בתחילת פרשת "ויקהל". תחילה מופיע שם איסור המלאכה בשבת, ומיד לאחר מכן עובר משה לצוות על הקמת המשכן. מאחר שלכאורה אין קשר ענייני בין הדברים, הסיקו חכמים שהקשר הוא בדמות המלאכות: 39 המלאכות שנעשו בהקמת המשכן ובעבודה בו, הן אלו האסורות גם בשבת.
מעשה בראשית
יש להסתכל בלימוד זה יותר לעומק ולא להסתפק בקשר הטכני ואולי אפילו המקרי בין המשכן לשבת. שהרי אם כאמור מטרת השבת היא לזכור את מעשה בראשית, יש למצוא קשר עמוק יותר בין בריאת העולם, השביתה מהיצירה, מצות השבת והקמת המשכן.
המשכן - ואחריו המקדש - הם השלמת הבריאה. כאשר נברא העולם, הבדיל הקדוש ברוך הוא בין שמים וארץ. אין זו הבדלה בחומר בלבד אלא גם ברוח. "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". האדם אומנם נברא בצלם אלוקים, אבל הוא רק בצלם אלוקים. לאמר: יש לו תכונות רוחניות הנגזרות מן האלוקים - היכולת לחשוב, לדבר ולהחליט - אך הללו מצויות בתוך גוף בהמי.
כבר אמרנו בעבר, שמבחינה פיזית אין הבדלים בין האדם לבהמה. אלו ואלו נולדים, אוכלים, מתרבים ומתים. ההבדל הפיזי היחיד הוא בכוח הדיבור, המבטא את נשמת האדם - את מחשבותיו, רצונותיו, החלטותיו. זהו החלק הרוחני שבאדם, זהו החלק הנגזר מהיותו צלם אלוקים. זהו - ולא יותר מכך.
לעומת זאת, במשכן ובמקדש שורה השכינה. איננו יודעים מה פירוש הדבר, שכן בשל מגבלותינו כבני אדם איננו יכולים להבין את מהותו של ה' ואת הצורות בהן הוא מתגלה אלינו. אך אנו יודעים שיש משהו מקודש, משהו שנמצא במשכן ובמקדש ואיננו במקומות אחרים. הן בזמן חנוכת המשכן בידי משה והן בזמן חנוכת המקדש בידי שלמה, ירד ענן על קודש הקדשים (כמו במעמד הר סיני) ובכך ביטא את נוכחותו של הקדוש ברוך הוא.
במעשה בראשית נברא העולם הפיזי ונברא האדם, בעל הכוחות הרוחניים והיכולת להוציא את הבריאה מן הכוח אל הפועל. אך אין די בכך. תפקידו של האדם הוא להשרות את שכינתו של הקדוש ברוך הוא בעולמו, להכניס קדושה גם למעשי חולין ורוחניות גם לפעולות פיזיות; שהרי אם לא כן - מה מותר האדם מן הבהמה? ואת זה בדיוק עושים במשכן ובמקדש.
זוהי הסיבה לכך שהמלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן והעבודה בו, אותו משכן המביא להשראת השכינה בעולם, הן אלו שנאסרו בשבת - שבמקורה היא זכר למעשה בראשית. קיום השבת מהווה הצהרה על אמונה בקדוש ברוך הוא כבורא העולם; פרטי מצוותיה של השבת מחברים את הבריאה עם השכינה, את מעשה בראשית הפיזי עם השלמתו הרוחנית.
הנכון הוא, שמה שנאסר בשבת הוא "מלאכת מחשבת" - יצירה של דבר שלא היה קיים קודם. הרמת מתג החשמל, פשוטה וקלה ככל שתהיה, יוצרת מעגל חשמלי וכך מדליקה את האור - ולכן היא אסורה.
לעומת זאת, אין איסור (מצד המלאכה) לגרור בשבת רהיטים כבדים לאורכו ולרוחבו של הבית או להרים משקולות במשך שעות רצופות.
היסוד לאיסור המלאכה בשבת מצוי בסופו של מעשה בראשית: "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה". אצל הקדוש ברוך הוא אין מושג של טורח: "מביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעֱשָנו" אומר עליו המשורר בתהילים - די במבטו כדי לחולל רעידת אדמה ובמגעו כדי להביא להתפרצות הרי געש. לכן, ברור ששביתתו ממלאכה בשבת אינה מתן מנוחה לשרירים דואבים, אלא הפסקת מלאכת היצירה של העולם.
שביתה זו - הסביר המורה התל אביבי ר' יעקב ברויאר ז"ל - פירושה קביעה שמעתה ואילך מתנהל העולם לפי חוקי הטבע. אלמלא קביעה זו, לא היינו יכולים לעשות דבר. לא היינו יכולים להיות בטוחים שכדור שייזרק כלפי מעלה יפול בחזרה ארצה. לא היינו יכולים להיות בטוחים בחוקי שימור החומר ושימור האנרגיה. לא היינו יכולים להיות בטוחים ברביית האדם, בעלי החיים והצמחים. כאשר בשבת הפסיק הקדוש ברוך הוא את יצירת העולם, הוא קבע בכך שמעתה ואילך אין חידושים בטבע.
אפשר לשאול מהם, אם כך, הניסים שהתנ"ך מדבר עליהם. זהו נושא בפני עצמו, ונענה עליו פה בקצרה בלבד. אם נתבונן היטב נראה, שהניסים אינם יצירה חדשה אלא פעולה יוצאת דופן של כוחות הטבע שכבר קיימים. למשל: בעשר מכות מצרים לא נוצר שום דבר שלא היה קיים קודם; הנס היה במיקום, בעיתוי ובעוצמה. קריעת ים סוף, אם ניקח דוגמא אחרת, היא בגדר שפל וגאות יוצאי דופן בהיקפם ומדויקים להפליא במקום ובזמן בו התרחשו. וכך הלאה.
אבל הבה נחזור לעניין השביתה ממלאכה. זכר לאותה שביתה של הקדוש ברוך הוא, נצטווינו גם אנו לשמור את השבת. אבל כיצד נעשה זאת? על הציווי ללכת בדרכיו של ה', שואלים חז"ל: וכי אדם יכול לחקות את בוראו? והם משיבים: לך בדרכיו - גמול חסדים כמותו, הכנס אורחים כמותו וכך הלאה. ובאותה רוח ניתן לשאול על השבת: וכי אנו בוראים עולם שאנו יכולים לשבות ממלאכה זו? והלא אם יתכנסו כל מלכי עולם (שוב כלשון חז"ל) לא יוכלו לברוא אפילו זבוב אחד; וכיצד אם כן "נשחזר" את שביתתו של הקדוש ברוך הוא?
הגדר של המלאכות שנאסרו בשבת אכן אינו נלמד ממעשה בראשית אלא ממעשה המשכן. חז"ל למדו זאת מסמיכות הפרשיות בתחילת פרשת "ויקהל". תחילה מופיע שם איסור המלאכה בשבת, ומיד לאחר מכן עובר משה לצוות על הקמת המשכן. מאחר שלכאורה אין קשר ענייני בין הדברים, הסיקו חכמים שהקשר הוא בדמות המלאכות: 39 המלאכות שנעשו בהקמת המשכן ובעבודה בו, הן אלו האסורות גם בשבת.
מעשה בראשית
יש להסתכל בלימוד זה יותר לעומק ולא להסתפק בקשר הטכני ואולי אפילו המקרי בין המשכן לשבת. שהרי אם כאמור מטרת השבת היא לזכור את מעשה בראשית, יש למצוא קשר עמוק יותר בין בריאת העולם, השביתה מהיצירה, מצות השבת והקמת המשכן.
המשכן - ואחריו המקדש - הם השלמת הבריאה. כאשר נברא העולם, הבדיל הקדוש ברוך הוא בין שמים וארץ. אין זו הבדלה בחומר בלבד אלא גם ברוח. "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". האדם אומנם נברא בצלם אלוקים, אבל הוא רק בצלם אלוקים. לאמר: יש לו תכונות רוחניות הנגזרות מן האלוקים - היכולת לחשוב, לדבר ולהחליט - אך הללו מצויות בתוך גוף בהמי.
כבר אמרנו בעבר, שמבחינה פיזית אין הבדלים בין האדם לבהמה. אלו ואלו נולדים, אוכלים, מתרבים ומתים. ההבדל הפיזי היחיד הוא בכוח הדיבור, המבטא את נשמת האדם - את מחשבותיו, רצונותיו, החלטותיו. זהו החלק הרוחני שבאדם, זהו החלק הנגזר מהיותו צלם אלוקים. זהו - ולא יותר מכך.
לעומת זאת, במשכן ובמקדש שורה השכינה. איננו יודעים מה פירוש הדבר, שכן בשל מגבלותינו כבני אדם איננו יכולים להבין את מהותו של ה' ואת הצורות בהן הוא מתגלה אלינו. אך אנו יודעים שיש משהו מקודש, משהו שנמצא במשכן ובמקדש ואיננו במקומות אחרים. הן בזמן חנוכת המשכן בידי משה והן בזמן חנוכת המקדש בידי שלמה, ירד ענן על קודש הקדשים (כמו במעמד הר סיני) ובכך ביטא את נוכחותו של הקדוש ברוך הוא.
במעשה בראשית נברא העולם הפיזי ונברא האדם, בעל הכוחות הרוחניים והיכולת להוציא את הבריאה מן הכוח אל הפועל. אך אין די בכך. תפקידו של האדם הוא להשרות את שכינתו של הקדוש ברוך הוא בעולמו, להכניס קדושה גם למעשי חולין ורוחניות גם לפעולות פיזיות; שהרי אם לא כן - מה מותר האדם מן הבהמה? ואת זה בדיוק עושים במשכן ובמקדש.
זוהי הסיבה לכך שהמלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן והעבודה בו, אותו משכן המביא להשראת השכינה בעולם, הן אלו שנאסרו בשבת - שבמקורה היא זכר למעשה בראשית. קיום השבת מהווה הצהרה על אמונה בקדוש ברוך הוא כבורא העולם; פרטי מצוותיה של השבת מחברים את הבריאה עם השכינה, את מעשה בראשית הפיזי עם השלמתו הרוחנית.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| שביתה, שבת ומקדש |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| בלוגרים נוספים ברשת |
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

