"ערעור והתנגדות, הבעה של התנגדות נמרצת לדבר מה", זוהי הגדרתה של מחאה על-פי מילון אבן שושן. המחאה היא חלק מחופש הביטוי, מאבני היסוד של מערכת שלטונית דמוקרטית. פעולות מחאה שונות ננקטות דרך קבע על-ידי חברי כנסת ואזרחים - ומכנה אחד משותף להן; המחאה מסתיימת בדיוק ברגע בו מסתיימת הפעילות המחאתית.
במעמד הבחירה לכנסת, לאזרח הנמצא בקלפי ישנן שתי דרכים להביע מחאתו:
- הצבעה בעזרת פתק לבן (או כל פתק פסול אחר)- הבעת מחאה בתוואי שיצר המחוקק.
- הצבעה למפלגה שערכיה שונים במהותם מרצונותיו של הבוחר, דוגמת מפלגת הגמלאים בכנסת ה-17.
בכנסת ה-17, קרוב ל-50,000 קולות נספרו פסולים - קולותיהם של אזרחים שטרחו לסור משיגרת יומם, לעמוד בתור, להיכנס לקלפי ולבחור בפתק שאין לו השפעה על הכנסת. לצערנו, מחאה זו מדוכאת באופן מיידי על-ידי מערכת הבחירות - הפתקים הלבנים לא נכללים במניין הקולות הכשרים והם חסרי משמעות לחלוטין. ראה בעניין זה בג"צ 3895/96 עו"ד יעקב טל נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ולראש הממשלה, שם נדחו טענותיהם של המערערים על כך שאילו נלקחו פתקי ההצבעה הריקים במניין הקולות הכשרים, איש מבין שני המועמדים לכהונת ראש הממשלה לא היה זוכה ביותר ממחצית הקולות הכשרים.
בכנסת ה-17, הפתיעה מפלגת "גיל" (הגמלאים) את תוצאות הבחירות וצברה 7 מנדטים - כמעט כפול מהסקרים המוקדמים, תוצאה של הצבעת מחאה מצידם של צעירים רבים. בפועל, המפלגה הצטרפה לממשלה ותמכה בה ללא סייג, וכל מעשיה הם ההפך הגמור מהבעת המחאה לה כיוונו חלק ממצביעיה.
"פתק לבן - מפלגת הנמנעים" מציעה לבוחר את הדרך למחאה פעילה, מחאה שנשארת בכנסת עד תום כהונתה בדמותם של כיסאות ריקים במליאה. לא מדובר בכיסא ריק של ח"כ השוהה בחו"ל או בסיור למטרת מילוי תפקידו, אלא בכיסא שלא מאוייש דרך קבע, כהבעת מחאה, כיסא ריק שראש הממשלה הנבחר לא יוכל לגייס למען הרכבת ממשלתו.
"פתק לבן - מפלגת הנמנעים" יוצרת מושג חדש בפוליטיקה העולמית. מעתה, הפתק הלבן הוא פתק כשר, שווה זכויות, במניין הקולות, אשר בניגוד לפתק פסול - נשאר בתחומי הכנסת ומאפשר מחאה פעילה לאורך הכנסת ה-18.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
