ישיבת גושן

לא צריך להיות פסיכולוג גדול במיוחד, כדי לשער מה עבר בליבו של יעקב אבינו בדרכו למצרים ולפגישה עם יוסף. 30 שנה היה יעקב משוכנע שבנו האהוב מת. 30 שנה מאן להתנחם. החודשים הקודמים עברו עליו בחרדה כפולה ומכופלת, כפי שאמר לבניו: "יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקָחו". והנה - יוסף חי, שמעון בריא ושלם, בנימין חזר הביתה. וכעת הוא נוסע לראות את בנו, להגשים את שאיפת חייו האחרונה: "אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי", הוא עתיד לומר ליוסף.

ובמה עוסק יעקב בדרך? בעניינים רוחניים. הוא זוכה להתגלות של הקדוש ברוך הוא, המבטיח לו שעתידים בניו לצאת ממצרים. והוא שולח את יהודה כחיל חלוץ לארץ גושן: "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה". מה פשר שליחותו זו של יהודה? נחלקו על כך חכמים במדרש רבה:

"ר' חנינא בריה דר' אחא ור' חנינא. חד אמר: להתקין לו בית דירה. וחד אמר: להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו". והמדרש מכריע כדעה השנייה: "תדע לך שהוא כן... שבכל מקום שהיה יעקב יושב, היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו". מסביר רש"י: מאחר שבפסוק נאמר "להורות לפניו", משמעות הדבר שמדובר בהוראת תורה.

ר' זאב וולף איינהורן (מהרז"ו) מפרט יותר: "שלפי פשוטו יקשה, שעדיין אין ידוע שיהודה היה יודע הדרך יותר מכולם, שהוא יורה הדרך לפניו לגושן. גם אין זה עבודת איש גדול כיהודה. על כך דורש שיורה בגושן בית דירה או בית ועד. על שיהודה גבר באחיו בכל דבר, מן הסתם שגם בתורה וחוכמה גבר מהם, ועליו היה להתקין לו בית תלמודו".

מה למדו לפני מתן תורה?

אבל מה למדו באותו בית תלמוד? מה הורו באותו בית ועד? הרי התורה עדיין לא ניתנה. לכך יש שתי תשובות. האחת: היו כבר שבע מצוות בני נח, שאחת מהן היא להושיב בתי דין שידונו את מי שעוברים על השש האחרות. והייתה כבר גם מצות מילה שניתנה לאברהם. אך זוהי תשובה דחוקה, שכן קשה לראות כיצד מקיימים ישיבה ובית דין רק על שמונה מצוות אלו.

לכן עלינו לפנות לתשובה השנייה, אותה מביא המדרש בהמשך דבריו. כאמור, חכמינו אומרים שיעקב למד תורה כמו אבותיו, ולכן הם שואלים: "ועד עכשיו לא ניתנה תורה, וכתיב באברהם 'וישמור משמרתי מצוותיו חוקותי ותורותי', ומהיכן למד אברהם את התורה? רבן שמעון אומר: נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה... ר' לוי אומר: מעצמו למד תורה... ר' יונתן שר הבירה אמר: אפילו עירובי תבשילין [דהיינו: מצוות מדרבנן] היה אברהם יודע".

מדרש זה משתלב באמירה מפורסמת של חז"ל, ולפיה קיימו האבות את כל התורה עוד לפני שניתנה. מובן שאי-אפשר להסביר את הדברים כפשוטם, ולא רק מן ההיבט ה"טכני" של קבלת התורה. הרי יש שורה ארוכה של מצוות שלא היו רלוונטיות בזמן האבות, למשל: המצוות שהן זכר ליציאת מצרים, המצוות המוטלות על עם ישראל ככלל והמצוות המוטלות על המלך. יתרה מזאת: רק עם ישראל כולו מסוגל לקיים את התורה כולה, שהרי יש מצוות לכהנים וללוויים ולישראלים, מצוות לעובדי אדמה ולסוחרים, מצוות לגברים ומצוות לנשים.

לכן, ברור שכאשר חז"ל אומרים שהאבות קיימו את כל התורה, כוונתם היא למוסר הבסיסי של התורה. כפי שכבר אמרנו מספר פעמים, התורה אינה ספר מצוות כי אם ספר מוסר, שמטרתו לשפר את נפשו של המקיים אותה. המצוות הן הדרך המרכזית בה נוקטת התורה, אך אינן הדרך היחידה וגם אינן המטרה אלא האמצעי. לכן, אפשר לקיים את התורה - כלומר: את רוח התורה - גם אם אין אפשרות לקיים את כל המצוות. (ודוק: מובן שחובת קיום המצוות כולן קיימת מהרגע בו ניתנו וכאשר אין מניעה חיצונית מלקיימן).

מהי רוח התורה? הקדוש ברוך עצמו מגדיר אותה בדברו על אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". צדקה ומשפט - דהיינו: מוסר שבין אדם לחברו לצד שמירת כללי היסוד המגדירים את היחסים שבין אדם לאדם ובין אדם לאלוקיו. ואכן, אנו רואים את אברהם עושה זאת לאורך כל חייו: מכניס אורחים ומל את בנו, מציל את לוט ועוקד את יצחק. את הדרך הזו אברהם מעביר ליצחק, שמעביר אותה ליעקב, שמעביר אותה לבניו - ואת זה ילמדו בישיבת גושן.

לימוד תורה בדרך לגלות

החשיבות שבהקמת אותו בית תלמוד או בית ועד, גבוהה במיוחד כאשר עם ישראל המתהווה יורד לגלות. יעקב עצמו כבר נהג כך עשרות שנים קודם לכן. חז"ל מספרים, שכאשר נאלץ יעקב לברוח לחרן מפני עשו, הוא לא יצא מיד לשם, אלא ישב קודם לכן 13 שנים בבית מדרשם של שם ועבר, שני בניו הזקנים והצדיקים של נח. ומה למדו שם? אותה תשובה: את רוח התורה.

גם כאן יש לומר, שאין לקבל את דברי חז"ל במלואם כפשוטם. הרי יעקב היה נתון בסכנה מצד עשו, והרי במשפחה כה קטנה וביישובים כה קטנים לא יכול היה להסתתר מפניו לאורך זמן. עובדה, שכאשר יעקב יוצא מחרן לשוב ארצה, עשו שומע על כך ויוצא לקראתו בראש אנשיו. גם אין זה סביר, שיעקב מעכב במשך 13 שנים את קיום מצות אביו לשאת אישה מבנותיו של לבן.

המספר 13 ודאי אינו מקרי. זהו הרי מספר השנים שעוברות על יהודי בטרם הוא מתחייב במצוות. ואולי רצו חז"ל לומר לנו בדרך השאלה, שיעקב הכשיר את עצמו ליציאה לגלות בבית לבן, באותה צורה ובאותה אינטנסיביות בה מכשירים את הילד להפוך לבוגר המחויב במצוות.

מכל מקום, ברור שיעקב רואה את לימוד התורה ואת הפנמת ערכיה כהכנה החשובה ביותר לקראת החיים בין הגויים - ואפילו אם מדובר בבני משפחה כמו לבן ובאירוח מלכותי כמו אצל יוסף. כי התורה היא תעודת הביטוח היחידה שיש לעם ישראל הקטן והנרדף בין הגויים. לאורך הדורות הוכח, שרק לימוד התורה שמר על ייחודו של העם, וממילא - על עצם קיומו. כאשר החלה נטישת התורה במאות האחרונות, התוצאה לא הייתה הישרדות טובה יותר, כפי שחשבו אלו שטענו שההבדלים בין היהודים לגויים הם שיוצרים את השנאה כלפיהם. להיפך: התוצאה הייתה התבוללות קשה, שגם היא לא הצילה את צאצאי היהודים מידי שונאיהם, והשואה היא כמובן ההוכחה הקיצונית ביותר לכך.

גלות מצרים הייתה האירוע המכונן בחייו של עם ישראל. שם הפכה משפחה בת 70 איש לעם. שם נקבעו סימני הזיהוי עליהם לא ויתר העם: שמו, לשונו, בגדיו. שם הופגנה מסירות נפש להצלת הילדים. היציאה ממצרים הייתה המעבר משיעבוד לחירות ומעבודת אלילים לעבודת ה'. הישיבה שהקים יעקב בגושן היא זו שאיפשרה את שימורו של העם, את שימורו של המוסר היהודי, את שימורה של רוח התורה. בלעדיה, לא היה את מי לגאול.