הדבר היחידי המשמח ו/או החיובי בפסילת המפלגות הערביות מלהתמודד בכנסת הבאה, הוא הידיעה (ו/או התקווה) כי בג"צ יבטל החלטה זו וייצר מתחת ידו עוד פסק דין שיהווה את אחד מנכסי צאן הברזל של הדמוקרטיה. איני מסכימה עם החזון החדש של המפלגות הערביות, ואף פרסמתי פה בעבר
מאמר המתנגד לחזון זה. אך בין אי הסכמתי עם חלק מרעיונותיהן של מפלגות אלו לבין רצון להדיר מפלגות אלו מן השיח הציבורי - אין דבר. הגם שאני חולקת על אי אלו עמדות של מפלגות אלו, אני רוצה אותן לצד המפלגות היהודיות/ציוניות בכנסת, כדי לתבל את השיח בפלורליזם הכה חשוב ל'זרימת הדם' בגוף הדמוקרטי.
לא בכדי נאמר "אין חרב מתחדדת אלא בירך רעותה", קרי - אינך מחכים אלא מדעות הנוגדות את שלך. מיעוטים פוליטיים וחברתיים הרימו את התרומה הרבה ביותר לחברה דמוקרטית. היו אלו יהודים ונשים בארצות הברית אשר היוו את חוד החנית בשחרורם של השחורים מעבדות בשלהי המאה ה-19, ומהפרדה גזענית בראשית המאה העשרים. מיעוטים הם נייר הלקמוס לחוקים בלתי חוקתיים או לאקטים מפלים של השלטון. כל אקט מפלה של השלטון נחווה באופן הצורם ביותר בידי המיעוטים.
הם שם בכדי להאירנו לפגמי הדמוקרטיה שלנו, ממש כפי שמכון התקנים אשר יעביר כל מוצר בשבעה מדורי גיהנם יאיר את עיניהם של היצרנים באשר לפגם שבו.
איני יכולה לדמיין את כנסת ישראל על טהרת היהודים ו/או הערבים המקבלים את כללי המשחק. התנגדות למצען של הסיעות הערביות אינה עילה להשתיקן. זה מזכיר את ההדרה ההדרגתית של יהודים מן החיים החברתיים והפוליטיים בגרמניה של שנות השלושים. אדרבא - תנו להם לדבר, תנו לאחרים להשיב. שימרו את השיח חי ודינאמי. הדרת מפלגה מן הזירה הפוליטית משולה לנמק משחיר ומכוער ברגלו של חסר הבית. אל תעשו זאת לדמוקרטיה הישראלית.
הימין הוא שמאיים על התנועה הציונית ובכלל, אינני מבינה כיצד כל ה"ציונים מטעם עצמם", אלו שניכסו את הציונות לעצמם, מעזים בכלל להלין על המפלגות הערביות שהן מובילות לחיסול המדינה היהודית: כל מי שחושב שניתן להותיר את הכיבוש על כנו, ולמעשה לספח כמה מיליוני ערבים מן הגדה לישראל, תוך הותרת משטר האפרטהייד על כנו (חקיקה נפרדת ליהודים ולערבים בגדה) הוא זה שמביא כליון על הרעיון הציוני.
הותרת הכיבוש על כנו (בכל מיני שמות מכובסים כגון "שלום כלכלי") פירושה לטשטש את ההבדלים (אשר כבר מטושטשים) בין שטח ישראל בתחומי הקו הירוק לבין שטחי הגדה, טשטוש אשר יסכל את פיתרון "שתי המדינות" לשני עמים, טשטוש אשר עלול להביא את העולם לכפות עלינו פיתרון נוסח דרום אפריקה - מדינה אחת גדולה. לא לזאת פיללו אבות הציונות - הרצל, ז'בוטינסקי, נורדאו, אחד העם. מי שמצקצק בלשונו כי המפלגות הערביות שוללות את "דמותה היהודית של המדינה", אך מקדם תוכנית שתחסל בפועל את מדינת ישראל כמדינה יהודית - מוטב לו שיסכור פיו.
למתוח את השוויון לגבולו העליון במאמרי "לא למדינה דו לאומית" גרסתי כי הגם שעיקרון השוויון הוא חשוב, יש לו חריגים, ועם ישראל, על היסטוריית הרדיפות שלו, ראוי להיכנס לגדרי החריג הזה. עוד טענתי כי מדינות רבות המצקצקות בלשונן כלפי ישראל ומצייצות באו"ם כי "ציונות = גזענות" לעולם לא תתפרקנה מזהותן הלאומית. הגם שאיני מסכימה שישראל תתפרק מזהותה כמדינת הלאום של העם היהודי, אין זה אומר שניתן לקפח את אזרחיה הערביים בתוככי המדינה. יש למתוח את השוויון הפוליטי והחברתי של ערביי ישראל עד לגבולו העליון. הציונות יכולה להתמודד עם מי שקוראים תיגר עליה, וזאת במסגרת דיון פרלמנטרי. הציונות, למרות התפנית המתלהמת שערכה ב-42 השנים האחרונות, עת החלה להיות תנועה כובשת (להבדיל מהתנועה הלאומית הצודקת בהא הידיעה) - היא ביסודה תנועת שחרור.
רעיון שיסודותיו צודקים חזק דיו גם מפני מי שקוראים תיגר עליו. דומה כי נוכחותם של נציגי ערביי ישראל בכנסת יכולים לאתגר את הרעיון הציוני, בכך שיסייעו לנו - הרוב היהודי - לכוון את הגשמת הרעיון הציוני לאור תכליתו - ליצור צדק לעם היהודי, תוך הימנעות מיצירת אי צדק לעם הפלשתיני.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
