"היום נתחיל במסע של שלושה ימים נעימים במחוזות הכפריים של יפן, שם נלמד על פנים הארץ היפני ואורח החיים בו. נתחיל בעיירה השלווה יאוטסו (yaotso) בה נבקר באתר ההנצחה ע"ש סוגיהרה, חסיד אומות העולם, שהציל אלפי יהודים במלחמת העולם השנייה. נמשיך אל גוג'ו האצימן (Gujo Hchiman) עיר תעלות המים המפורסמת במעיינותיה הזכים. נסיים בטאקיאמה
(Takayama) עיירה קטנה ונעימה השוכנת באזור הררי בליבה של יפן ומפורסמת בעבודות עץ".
התיאור הפסטורלי הזה לקוח מתוך תיאור תוכנית ומסלול הטיול הקבוצתי ליפן, ממנו שבנו זה עתה היישר לאירועי יום השואה. אבל לפחות בביקור באתר הזיכרון לכבודו של חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהרה לא הייתה שום פסטורלה.
הביקור באתר הזיכרון - מבנה עץ גדול ופשוט למדי - מספר את סיפורו של צ'יאונה סוגיהרה, קונסול יפן בקובנה, ליטא, אשר מתוך הכרה פנימית העניק לאלפי יהודים אשרות כניסה ומעבר ליפן בשנת 1940 ובדרך זו יכלו להימלט מחיסול ומהשמדה על-ידי הנאצים. הקונסול היפני עשה זאת למרות הנחיה מפורשת שקיבל ממשרד החוץ היפני שלא להנפיק את האשרות. על כך זכה בשנת 1984 לתואר חסיד אומות עולם ממוסד יד ושם.
חברת "קשרי תרבות–תבל", שארגנה את המסע ליפן אליו הצטרפנו, העדיפה לכנות אותו "סמינר מטייל" בזכות צוות ההדרכה המתוגבר שליווה את המסלול. בעזרתו של פרופ' אהוד הררי המצוין, איש האוניברסיטה העברית ומומחה לפוליטיקה חברה ומדיניות חוץ ביפן והחומר הכתוב המוצג באתר ההנצחה, אנו נחשפים למקצת מסיפורו של סוגיהרה והדילמות שליוו אותו. על-רקע ההנחיה המפורשת שקיבל ממשרד החוץ היפני שלא להנפיק את האשרות, ונוכח חובת הציות המוחלטת להנחיות והחינוך היפני שלא לחרוג מכך עמד סוגיהרה בפני מראות של מאות/אלפי המצטופפים ליד גדר הקונסוליה בתקווה לזכות באשרת המעבר המיוחלת שתציל את חייהם. כיצד היית אתה נוהג במקומו – מוצגת בפני המבקר השאלה.
סוגיהרה החליט להנפיק את האשרות.
לימים הסביר בראיון:
"היו לי קשיים, ושני לילות נדדה שנתי. חשבתי בלבי: אני יכול להנפיק אשרות מעבר... בתוקף סמכותי כקונסול. איני יכול לתת לבני-האדם הללו למות, בני-אדם שבאו אלי לקבל עזרה כשהמוות מרחף מעל ראשיהם. יהא העונש שאקבל אשר יהיה, ברור לי כי עלי לפעול על-פי צו מצפוני".
משרד החוץ היפני העניש את סוגיהרה על פעילותו זו. הוא פוטר מהשירות. לימים הונפק הסבר אחר על-ידי השלטונות. הפיטורים היו על-רקע "צמצומים בשירות". שנים חיפשו ניצוליו של סוגיהרה אחריו כדי להודות לו. לאחר שאיתרו עקבותיו ובעקבות פניותיהם הוענק לו התואר חסיד אומות העולם. שנים לא התייחסו ביפן לאיש. רק בעשור האחרון "נזכרו". איפשרו למשפחתו ולמקורביו להקים את אתר הזיכרון. אבל עדיין מסבירים מקורות רשמיים ביפן כי הקונסול הציל גם פליטים לא-יהודים ובכלל לא אסרו עליו להנפיק אשרות מעבר, אלא הנחו אותו להקפיד שלמבקשים יהיה דרכון בתוקף ושיוכיחו מצב כלכלי איתן...
בניגוד לגירסה הרשמית ואף שאין מספרים מדויקים – רוב החוקרים והמתעדים מצאו כי עיקר מקבלי האשרות היו יהודים. ומספרם נע בין 1,800 ל-6,000 נפשות.
על-רקע ההכרה המצמצמת של גורמים רשמיים ביפן בפעולתו של הקונסול, ההסברים המפותלים ביחס לפיטוריו ולהנחיות שניתנו לו, בולט הפירוט על ההרס הכבד, והתוצאות הקשות שפקדו את הערים הירושימה ונגסאקי עליהן הוטלו פצצות האטום שהביאו בסופו של דבר לכניעת יפן במלחמת העולם השנייה.
מוזיאון השלום בהירושימה מציג בפני הצופה לפרטי פרטים את התוצאות הללו. תצוגה מרשימה ללא ספק. ישנו גם דיווח מפורט על הפעילות של יפן לאיסור השימוש בנשק גרעיני אבל, אין התייחסות ולו ברמז לפעולות הזוועה וההשמדה שביצע הצבא היפני במלחמת העולם השנייה באוכלוסיית הארצות עליהן השתלט בשנים הראשונות למלחמה. אין גם אזכור להתעקשותם של הגנרלים היפניים להמשיך בלחימה אף שכבר היה ברור להם בשנת 1945 שלא יהיה ניצחון ויהיו גם עשרות אם לא מאות אלפי נפגעים נוספים... (ההתעקשות הזו הייתה בסופו של דבר גורם מכריע בשיקול להטיל את הפצצות הגרעיניות.)
שוב מסתבר כי נאמנות ודיוק בעובדות יש, אבל רק לעובדות שרוצים לזכור. אף אחד, גם לא היפנים, אינו רוצה ל"קלקל" את "הסיפור" עם כל העובדות.
על-רקע אירועי יום השואה אצלנו, ההתרחשויות בוועידת האו"מ נגד הגזענות בדרבן והמופע של נשיא אירן שם, מתחדדת התחושה שגם עובדות היסטוריות משמשות כלי מניפולטיבי בשירות מדיניות או השקפת עולם. אין כמעט יוצאים מהכלל. גם לא אצלנו. הביקור ביפן והסיור באתרים השונים המחיש זאת גם למשתתפים בקבוצת "הסמינר המטייל" שלנו.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
