ביום 16.12.03 החליטה ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, להגדיל את מספר שופטי בית המשפט העליון ל-15 - מהם שופט אחד בפועל (במינוי זמני) ; במקום 14 שופטים כיום, מהם שניים בפועל.
שופטי בית המשפט העליון והנשיא אהרן ברק בראשם, התנגדו לכך בתוקף. ואולם, חברי הוועדה, ובראשם חבר הכנסת מיכאל איתן, כפו עליהם את השינוי. הטעם העיקרי שהעלו: שופטי בית המשפט העליון עמוסים, ולכן נגרם עינוי דין חמור לבעלי דין. טענה נכבדה, שבה מודה גם הנשיא ברק, החולק אמנם על הדרך שיש לפעול כדי להקל על בעלי הדין.
הנה דוגמה קטנה: עתירה שהוגשה בידי אקים ישראל - אגודה לאומית לקימום מפגרים (עמותה רשומה), ועמי רז, בתפקידה כיושב ראש ועד ההורים הארצי למעונות הפנימייה לאנשים עם פיגור שכלי בישראל, נגד שר האוצר ושר העבודה והרווחה. עיקרה: מחסור בכוח אדם במעונות הפנימייה הממשלתיים ללוקים בשכלם, מחסור הגורם סבל רב לחוסים. והמחסור הוא גם בכוח אדם מקצועי-אחיות, פסיכולוגים, עובדים פרה-רפואיים ועוד - וגם, ובעיקר, במטפלים.
השופטים קיבלו כאמור את העתירה, וחייבו את המדינה לעשות את המוטל עליה. בפסק הדין כתב השופט מישאל חשין, והשופטים אליעזר ריבלין ואדמונד לוי הצטרפו בהסכמה:
"המדינה הופקדה על-פי דין על רווחתם של החוסים במעונות הממשלתיים, ובמילויה של חובתה זו כשלה... ובתוך כל אלה דברם של החוסים לא נשמע כלל, שאין הם יודעים כיצד זועקים ונענים, וגם משזועקים הם מלבם-קולם אינו נשמע. היו אלו העותרות שזעקו את זעקתם של מי שאינם יודעים ואינם יכולים לזעוק, וזעקה זו הגיעה עדינו. החוסים רוצים שייטב להם ורצונם הוא כבודם, הוא כבוד האדם. ואולם החוסים נעדרי יכולת הם לקיים את רצונם ולשמור על כבודם. נעשה אפוא אנו לקיים את רצונם ולשמור על כבודם. נהיה להם אנו לפה".
עינכם הרואות: השופט חשין, בפסק דין מרגש, התייצב לצידם של החוסים והאומללים. אך מה חבל שהעתירה שהוגשה באמצע 2001 נענתה רק עתה - כשנתיים וחצי לאחר שהוגשה, וכאשר בכל אותה תקופה ממשיכים אותם אומללים בסיבלם. עם פה כזה, המגיע שנתיים וחצי אחרי, מה צריך את בית המשפט העליון בכלל ואת חשין בפרט.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
