בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אחרי שנים רבות הסימבוליות של העם הגרמני מתחילה "לחזור לחיים", כך שבעצם אנו מקבלים את גרמניה של המאה החדשה
|
הפרלמנט הגרמני [צילום: AP]
|
|
|
|
|
אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
שנת 2009 חותמת עימה כשלושה אירועים היסטוריים בתולדות האומה הגרמנית המתחדשת. הראשונה - 60 שנה לכינון החוקה שהיא בעצם הקמתה של הרפובליקה הפדראלית. אותה רפובליקה דמוקרטית וחופשית שהוקמה על-ידי "אבי האומה", הקנצלר קונרד אדנאואר, בחודש מאי 1949. השנייה - 20 שנה לנפילת חומת ברלין ואיחוד גרמניה, עניין שהוא לא מה בכך. השלישית - חיזוק מעמדה של גרמניה כמדינה ליברלית, חופשית ופתוחה למדי עם מנטאליות שמרנית שבראשה עומדת אישה ולצידה הומוסקסואל מוצהר - ראשון מסוגו. 60 שנה לגרמניה - הן 60 שנה של חשבון-נפש, 60 שנה של פחד וחששות מהעבר האפל של הרייך השלישי, 60 שנה של פחד מכל סממן של גאווה גרמנית שאולי תורגש כגאווה נאציונאל-סוציאליסטית (במילים אחרות - נאצית). 60 שנה לגרמניה - הן 60 שנה של התחדשות, 60 שנה של ה-"חזרה לשגרה", 60 שנה של פעילות אינטנסיבית למען מיגור תופעות אנטישמיות, גזענות, חוסר סבלנות, סובלנות ושנאת זרים עד כמה שאפשר. 60 שנה לגרמניה - הן 60 שנה של פעולות להפיכת המדינה למדינה המודרנית והחדישה שאנו רואים אותה לפנינו, ובכלל שראינו אותה ככה גם משנות ה-50 ואילך. גרמניה של היום "מתעוררת לחיים חדשים", זאת אומרת שכל הסטיגמות של העבר חלפו, כך לפחות מקווים. בנוסף, העבודה שגרמניה מתחילה להתמודד עם עברה בצורה אמיתית ושקופה, בהחלט אומרת הרבה. אחרי כל כך הרבה זמן, אחרי כל כך הרבה שנים, הסימבוליות של העם הגרמני מתחילה "לחזור לחיים". הסמלים אשר היו נטע זר חוזרים להיות מקובלים, הגאווה הלאומית שוב חוזרת בדרך שונה לאדם ברחוב, כך שבעצם אנחנו מקבלים את גרמניה של המאה החדשה, וחדשה מתמיד.
|
|
סימני אנטישמיות עדיין קיימים [צילום: AP]
|
|
|
60 השנים האחרונות, לטעמי, היו צריכות להוביל לעשיית פורום של דו-שיח פוליטי-חברתי-תקשורתי, מה שבעצם מקיף את כלל המרבדים של החברה הגרמנית, כך שיבדקו ויראו מה הם עשו 60 שנה? איך גרמניה תפקדה 60 שנה לאחר החורבן שנותר מהרייך השלישי? לעניות דעתי, העיקרון שצריך להנחות הוא - להיכן נעלמה הלאומיות הגרמנית ב-60 השנה האחרונות? ומה היא בעצם הלאומיות הגרמנית היום? דוגמה יפה לדעתי, שאני מאמין שכל אחד היה יכול להתייחס אליה, זה לגבי תחרויות ונקודות של אירועים בינלאומיים וחברתיים ברמה תקשורתית גדולה שיכולים לבטא את הרגשות של החברה ושל העם, בדגש על האיש הקטן, ומה הוא בעצם חושב על מדינתו. כשאני מדבר על כך, ישר עולה בראשי המחשבה על תחרות משחקי הכדורגל הבינלאומיים של ארגון פיפ"א, המונדיאל, אשר גרמניה זכתה לארח אותו בקיץ 2006 בשטחה, או התחרות העולמית של משחקי האתלטיקה שגרמניה זכתה לארח השנה בברלין. גם "האדם הפשוט" היה יכול לשים לב לשינוי שחל באוהדי הנבחרת הגרמנית, הנבחרת הלאומית, אם נדבר על הכדורגל. מה שהוביל לראייה כוללת שבאצטדיונים ברחבי גרמניה נדמה שהעם גאה במה שהוא. אפשר היה לראות באופן ברור את דגלי הלאום של המדינה מתנוססים מעל כל יציע ויציע ברחבי היציעים של גרמניה. אני לא משוכנע שהעם הזה, אותו עם שההיסטוריה של הרייך השלישי הולכת בעקבותיו, היה מסוגל בתקופת המלחמה הקרה לעשות כדבר הזה. הפחד והחשש שלטו מאוד בתקופה ההיא על העם, מה גם התקשורת ונקודת הזמן לא חסכו שפטים מהגרמנים. אותו דבר אפשר לומר על אליפות העולם באתלטיקה, ברלין 2009, שאותה גרמניה זכתה לארח בכבוד ובהדר. אפשר היה לראות שהאזרח הפשוט חוזר ללאומיות אותה איבד ב-60 השנים האחרונות. למשל - הדגל הגרמני המתנוסס לו על חלונות הבתים בזמן תחרויות הריצה ברחבי הבירה הגרמנית, שאין ספק שהרבה פלשבקים מחזירים את התמונה לדגל הנאצי, אך לאלף אלפי הבדלות מדובר בדגל הגרמני, דגל עם שייכות אחרת ונסיבות אחרות, אף על-פי שהוא אותו דגל היסטורי שהנאצים לא זכו או לא רצו להשתמש בו. על-פי סקר של מכון הזהות הגרמני בדיסלדורף - רוב מוחלט של העם הגרמני גאה בעצם היותו "אדם גרמני", בנוסף לעובדה שרוב העם הגרמני חושב שעל העם להיות יותר גאה ובטוח בזהותו הלאומית אתנית. מדובר בהחלט בדבר משמעותי שלא נראה או נשמע בגרמניה במהלך כל שנותיה שלאחר מלחמת העולם השנייה. בסופו של דבר, כשמסתכלים בפרספקטיבה של זמן, טרם הצליחו בגרמניה להגיע לקונצנזוס חברתי, כלכלי ופוליטי כלפי האופי המאוחד של המדינה ממזרח ומערב גם יחד, כאשר לטענת רבים זו אחת הבעיות המרכזיות שלה לאחר 20 שנות איחוד מדיני ופוליטי ו-60 שנה להקמת הרפובליקה הפדראלית. לסיכום אפשר לציין - גרמניה של היום יותר פתוחה לעברה, מסוגלת להבין ולהצטער באופן יותר ממשי, והיא עדיין אחת, אם לא המרכזית והחשובה ביותר, במדינות אירופה. גרמניה מדינה פתוחה וליברלית, חופשית ובעלת גישה כלכלית רחבה לפתרון בעיות, מדינה שמתויגת כשמרנית ובראשה עומדת אישה, ועוד אישה שגדלה במזרח המדינה שלצידה עומד הומוסקסואל מוצהר כסגנה. מדינה שמצליחה לעשות את הצעדים הדרושים להוביל את עצמה לדרך הנכונה מבחינתה. עדיין, על גרמניה להתמודד באופן ממשי עם ניצני האנטישמיות שמתגלים במדינה, ולדאבוני טרם נעשה משהו ספציפי למען מיגור התופעה. אך מנגד, ממשלתה של אנגלה מרקל עושה לא מעט למען מיגור האנטישמיות בדרכים העומדות לרשותה. ממשלת גרמניה עושה הרבה למען הזיכרון של השואה, למען המאבק בשנאת הזרים, אך חשוב מכל וזאת המטרה הראשונה של ממשלת גרמניה - לחנך ולהשקיע במערכת החינוך למען החדרת נושא השואה לנוער הגרמני והילדים של היום במסגרת בתי הספר ובאמצעות "שטיפת מוח" כפי שעברו אזרחי מערב גרמניה בנושא בעבר. כל זה נמדד מאחר שאותו הנוער של היום, מסיבה לא מובנת, מוקסם מלאומניות נאציונל-סוציאליסטית שהיא ההפך הגמור מהלאומיות הגרמנית החדשה שלא מתביישת להתגאות במדינתה, בדגלה, בהמנונה ובהיותה מדינה גרמנית מתחדשת במאה ה-21.
|
|
תאריך:
|
13/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
13/12/2009
|
|
רועי גולדשלגר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
דר יובל
|
13/12/09 17:17
|
|
|
|
אלטע קאקער
|
13/12/09 18:07
|
|
2
|
|
.
|
13/12/09 18:24
|
|
בראיון ליעל דן, תירץ הרב של גן יבנה את אי-עמידתו בצו בג"צ להשבת הכשרות לפנינה קונפורטי בכך ש"זה עניין הלכתי ולא פוליטי". השיחה נסבה כמובן על מאפייני השימוש שלו בהלכה לצרכים פוליטיים.
|
|
|
במאמר שפרסמתי בתאריך 2.12.09, עודדתי את נושא שילובם של החרדים - אלה שלא המשיכו לשבת באוהלה של תורה והסירו מעצמם את התואר הנכסף - "תורתם אומנותם", שיתרמו ממרצם ומחוכמתם בכל תחומי החיים במדינת ישראל. ומנגד טענתי כי נושא זה קשה ליישום בשטח, כנראה מסיבות מגוונות ומשקעי העבר התהומיים שנוצרו במרוצת השנים. מסקנה שהגעתי אליה מהצטברות של נתונים עובדתיים מוצקים. ביניהם גם מניסיון אישי.
|
|
|
בשבוע הבא יקרה כאן הדבר האמיתי: "נשות הטייסים" (טלנובלה חדשה בערוץ 10) תיירטנה בשידור חי את לונדון וקירשנבאום, מאחרוני העיתונאים המנומקים, שנותרו כאן.
|
|
|
להלן חידון היסטורי: איזו המדינה -
|
|
|
אני אדם מתקדם שחי בעולם של האינטרנט. בעולם הזה יש גם משרדים מוניציפליים, גם הם מנסים לחיות בעולם האינטרנט. מזמן כבר לא יצא לי לעמוד בתור בדואר או בבנק כדי לשלם חשבון כזה או אחר. השירות הטלפוני ואתרי האינטרנט שנבנו להיות ידידותיים למשתמש ולרוקן את המשרדים העמוסים, מאפשרים לנו הצעירים המתרוצצים סביב הזנב של עצמנו וחיים את החוסר הזמן המתמיד, לפטור את בעיית התורים. הבעיה באתרי האינטרנט של השירותים המוניציפליים היא, שהם מספיק מתוחכמים רק בשביל לקבל את הכסף שלנו, במידה ושילמת יותר מדי בטעות (כי אתה רואה עצמך אזרח טוב) ומגיע לך החזר כספי, לא יעזור לך לא האינטרנט ולא השירות הטלפוני. כדי לקבל את כספי בחזרה נאלצתי להתייצב בעירייה! (ושלא תחשבו שזה מה שפטר לי את הבעיה).
|
|
|
|