"ישראל היום" - הצעת החוק ל"עצירת אדלסון"

דומני שהסוגיה של הצעת החוק בעניין איסור בעלות זרה על עיתונים היא כספר הפתוח: דברי ההסבר לחוק ברורים - הצורך להשוות, מבחינה חוקית ולוגית, בין העיתונות הכתובה לכלי התקשורת האלקטרוניים, באשר לאיסור בעלות זרה. ברורים גם המניעים לחוק - הרצון של "ידיעות" ו-מעריב לבלום את "ישראל היום", נוכח התעצמותו.

יחד עם זאת, אין להתעלם מהקשר הבוטה בין בנימין נתניהו לשלדון אדלסון, שבא לידי ביטוי צורם בתודתו של ביבי, בהזמינו את הזוג אדלסון להכתרתו בבית הנשיא.

ניתן, כמובן, לדון בשאלה האם ראוי לחוקק את החוק - הצודק, כך נראה - לאור המניעים הספציפיים הפסולים של העיתונים. ניתן להעלות על נס את חופש העיתונות והדעה. מנגד - ניתן להתריע כנגד בעלי ממון ושררה - מבחינתי, הנתינות הזרה אינה לב העניין - שיכולים להטות בכוח ממונם הרב את דעת הקהל לאורך תקופה ארוכה, תוך עקיפה מתוחכמת של חוק מימון מפלגות. רבים ערכו דיונים אלה. אני, שלא כמנהגי, לא אעשה זאת הפעם.

לעומת זאת, נראה לי חשוב לציין כמה עובדות, חלקן טכניות. אודה ואתוודה, אני קורא את "ישראל היום" מיום הוצאתו. זה החל בסקרנות, והמשיך בהרגל ובנוחות (לרעייתי התשבץ נוח להסחת דעת לאחר יום עבודה מתיש, ולשנינו נוח לעלעל מהר יחסית בעמודי החדשות ולקרוא מאמרי דעה נבחרים). כ"קורא מתמיד" וכעורך עיתון לשעבר, שמורה לי אולי הזכות לציין כמה עובדות והערות, חלקן אישיות:

1. העיתון נבנה מתחילתו, מבחינה מנהלית ועריכתית, במקצועיות. הושקעו בו לא רק משאבים כספיים אלא גם מחשבה. גם התרחבות מדורגת מושכלת וגם מחשבה עריכתית שהתאימה עצמה לקורא המצוי, שחייב לחלק את זמנו הקצוב בין הגירויים התקשורתיים הרבים. כיום - לא נענשים על שטחיות.

2. הפצה מופתית: די אם אציין שכ"מנוי" העיתון הגיע לפתח ביתי מדי יום. ביתר בהירות: לא היה אפילו יום אחד שבו הוא לא הגיע. כשהגיע ביום שלג (אני ירושלמי), שבו התחבורה הייתה בעייתית והתושבים נצטוו להישאר בבתיהם - ממש התפעלנו (למען האיזון יאמר שגם הארץ הגיע באותו היום). בתחילת הדרך וידאו איתי טלפונית שהעיתון אכן מגיע למעוני, וזאת מספר לא מבוטל של פעמים.

3. העיתון מאמץ קו ימני בולט וברור. הדבר בולט בעיקר בעמודי החדשות (וזו למעשה הבעיה). כמו בעיתונים אחרים בעלי עמדה הנוטה ימינה, "שובצו" בעמודי הדעות, בעיקר לאחר התבססות העיתון ועיצובו, כמה כותבים בעלי עמדות שמאליות, כמו יוסי ביילין. אך הואיל והם כבר "מסומנים" - השפעת מאמריהם זניחה כמובן. בעמודי ה"דעות" ישנם גם כותבים משמימים במיוחד ("מקורבים" כנראה). אך בעיתון המחולק חינם, כשאתה חוסך זמן - אתה מודה ולא מתלונן!

4. העיתון הוא פרו-נתניהו מובהק, ומקפיד להציג אותו באור חיובי מאוד. בכך לא יכול להיות כל ספק. הדבר בלט לפני הבחירות אף יותר מאשר עתה. העיתון אוהד גם את משפחת נתניהו - לא אתפלא אם צילומיה של שרה נתניהו יזומים או מאושרים על ידה (למרות הערתי זאת, אדגיש שאני סולד מהמערכה הבוטה שניהלו נגדה כמה עיתונים, וביניהם "ידיעות", על התערבותה בלשכת ראש הממשלה. החיצים צריכים להיות מופנים, גם אם סיפורי מעורבותה נכונים, כלפי נתניהו בלבד).

5. לעניות דעתי, בזכות העיתון זכה נתניהו לפני הבחירות ב"שיקום" תדמיתו, ועקב כך גם למספר מנדטים.

אלה העובדות וההערות. את המסקנות יסיק הקורא בעצמו. נראה שאוהדי נתניהו יתנגדו לחוק, ומתנגדיו, ברובם, יתמכו בו. גם זה צפוי. וכי יש חדש תחת השמש?