מצב אבסורדי זה מביא כאמור אזרחים שומרי-חוק אשר חתמו עם הבנק למשכנתאות לכדי מצב לפיו הבנק לפתע ממאן ליתן הלוואה נוספת או מבקש אישורים שלא ניתן להשיגם, ולמעשה מביא את הלווה, שכבר לווה כספים מהבנק בעבר, ואף התחייב לשלם לספקים ולקבלן המבצע כספים ומשכך, הסתמך על קבלת הלוואות נוספות מהבנק, לכדי שוקת שבורה.

יצוין בעניין זה כי על בנקים מוטלות, הן מכוח החוק והן מכוח ההלכה כפי שנפסקה בפסקי דין רבים, נורמת התנהגות החלה על גופים ציבוריים, שהוחלו עליו מתוקף תפקידו כמספק שירות כלכלי-מרכזי לציבור.

סיכומו של דבר, על הוועדה, שאמורה לקום ולהתחיל לדון בטענות נפגעים כתוצאה מההקפאה, לשים ליבה כי לא נגרמו נזקים רק למי שנפגע ישירות כתוצאה ממתן הצו, אלא כי יכולים להיפגע קשות עשרות אלפי אזרחים תמימים, אשר כתוצאה ממתן הצו לא יכולים כיום לקבל משכנתה לצורך המשך הבנייה, ולא יכולים לעמוד בהתחייבויות שנטלו על עצמם, והכל כאשר אפילו לשיטת המדינה אין הצו חל עליהם.

ובאשר לבנקים עצמם - הרי שעליהם להתנהל בתום לב ובאחריות כלפי הלקוחות שלהם הן מכוח החוק הכללי והן מכוח הגדרתם כגוף ציבורי, ולא להטיל על הלקוחות שלהם תנאים שלא הוסכם עליהם מלכתחילה ולמצער כי אף לא ניתן לעמוד בהם, תוך שאף כגופים ציבוריים וגדולים יש בידם הכוח להתנהל בזריזות ו"ברמות הגבוהות" אל מול משרד הביטחון כדי לברר באלו מקומות ו/או מקרים לא חל צו ההקפאה ולא להפיל בירור זה על הלקוח, ולמעשה על אלפי לקוחות שנפגעים יום-יום מהתנהלות שכזו.

עוד יצוין, כי ככל שהבנק כבר הגיע להסכם כלשהו כי הוא מתחייב להעביר כספים ללקוח במועד מסוים, ורק כיום מבקש לקבל אישורים חדשים שלא נזכרו לפני כן, הרי שהתנהלות זו הינה התנהלות חסרת תום-לב ואף הפרת חוזה, ובמיוחד אם אישורים אלו נדרשים זמן רב לאחר שניתן צו ההקפאה, כאשר גם אם דרישת מסמכים אלו רלוונטית, וככל שאכן ניתן להשיגם בנקל (וכאמור לא תמיד ניתן להשיגם בנקל, אם בכלל), הרי על הבנק למצער היה לדרוש אישורים אלו מיד בסמוך לאחר שניתן צו ההקפאה, ביודעו כי התחייב להעביר כספים ללווים אשר הסתמכו על העברת כספים אלו, ולא לאחר זמן רב ורק כאשר פונים אליו מספר ימים לפני המועד לקבלת הכספים.

עוד יוזכר, כי ככל שהבנק אכן מתנהל כפי המוזכר לעיל, הרי שעל הבנק, אשר מוחלות עליו נורמות של גופים ציבוריים, היה להודיע ללקוח מראש, עת נקשר עימו בחוזה כבר בהתחלה, כי ייתכן שיידרשו אישורים נוספים, ככל שיינתן צו הקפאת בנייה או דבר הדומה לו, כאשר היה על הבנק לחזות מראש כי ייתכן שיינתן צו שכזה בעתיד, והיה עליו להודיע כך ללקוח עת הגיעו לכדי הסכמה.

חובת תום הלב והתנהלות הבנק טומנת בחובה אף את חובת הגילוי הנאות, הנובעת הן מההסדר הכללי הקבוע בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, והן מההסדר הספציפי הקבוע בסעיף 5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), מכוחו הותקנו כללי הבנקאות. יצוין כי שיעורה של חובת הגילוי אינו קבוע, והוא פועל יוצא של הנסיבות המיוחדות בכל מקרה. מקום בו קיימת הסתמכות גבוהה מצד הלקוח, המשליכה על קיומם של יחסי אמון וזהירות מוגברים - גוברת גם חובת הגילוי.

כך לדוגמה נקבע בפסק דין על-פי 122/84 משה מנצור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4), 94, כי הבנקים בישראל הם חלק מהמערכת הפינאנסית הלאומית, ויש להם תפקיד מרכזי בהרצת המשק הלאומי. נקבע עוד כי הבנקים כגופים פיננסיים מהווים חלק אינטגרלי מהמערכת, הפועלת לעיצוב המשק והכלכלה. כי המדינה מזרימה כספים לבנקים לטובתו ולתועלתו של הציבור בכללו, כפי שעשתה על-מנת לעזור בוויסות מניות הבנקים, ולא בכדי המחוקק רואה בבנקים מוסדות שיש לפקח עליהם, ועל-פי סעיף 5 לפקודת הבנקאות, 1941, ממנה נגיד בנק ישראל "מפקח על הבנקים" עם סמכויות, הניתנות לו על-פי דין תוך שיכול להתערב בניהולו של הבנק.

גם חוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981, קובע בסעיף 6, סעיפים-קטנים (4) ו-(5), בין השיקולים שיובאו בחשבון במתן רישיונות, את המדיניות הכלכלית של הממשלה ואת טובת הציבור. הוא הדין לגבי ביטול רישיון, כאשר אחד מהשיקולים לביטולו הוא טעמים שבטובת הציבור, המורים על הצורך לבטל את הרישיון (סעיף 8 (8)). עוד נקבע, כי מעורבותם של הבנקים בחיים הפיננסיים של כל פרט ופרט במדינה היא כה עמוקה ומקפת, עד כי לא ניתן כיום לתאר אפשרות ניהול ענייניו הפיננסיים של הפרט כפרט ללא הבנקים, וכי אין שטח בניהול המשק הכספי של המדינה ואזרחיה, שאין הבנקים מעורבים בו.

מכאן, ככל שהבנק התחייב כלפי הלקוח, הן בעל-פה והן בכתב, כי עומד הוא ליתן הלוואות (בין אם ניתנו כבר הלוואות בעבר, ובין אם לאו), ואותו לקוח הסתמך על אמרות אלו, או אף על הסכמים עימו, הרי על הבנק לעמוד בדברתו, ולידע כי כל יום שההלוואה אינה מועברת ללקוח, יכול להביאו לידי נזקים עצומים.