קודם כל הפרנסה: עסקת הנשק הצרפתית-רוסית

במלאת שישים שנה לייסוד הברית הצפון אטלנטית, נאט"ו, בשנה שעברה החליט נשיא צרפת ניקולא סרקוזי שארצו תחזור ליטול חלק בפיקוד הצבאי של הברית, לאחר שארבעים שנה לפני כן פרשה צרפת של הנשיא שארל דה-גול ממסגרת זו. דה-גול תיעב את ההגמוניה האמריקנית שהאפילה על מה שהוא ראה כגדולתה ההיסטורית של ארצו.

סרקוזי עצמו, איש מרכז-ימין, סבור, כפי הנראה, כי דווקא השתתפות בפיקוד הצבאי של נאט"ו תאדיר את דימויה הבינלאומי של ארצו. והנה, דווקא הוא החליט לאחרונה לאשר ביצוע עסקת נשק גדולה עם רוסיה, שנשיאה דמיטרי מדבדב, לא היסס להגדיר את נאט"ו כיריבה של ארצו. העסקה הצרפתית-רוסית כללה מכירת ארבע ספינות מלחמה גדולות מסוג מיסטרל.

עסקה זו היא מאורע היסטורי בתחום עסקות הנשק הבינלאומיות. ראשית, זו הפעם הראשונה שצרפת מוכרת כלי שיט כאלה למעצמה זרה. שנית, הרכישה הרוסית האחרונה של ספינות מלחמה ממעצמה מערבית הייתה לפני מלחמת העולם הראשונה, וכן זוהי עסקת הנשק הראשונה בגודל כזה שעושה חברה בברית נאט"ו עם רוסיה. ספינות המיסטרל הן גדולות מאוד ומסוגלות להעביר שתי אסדות נחיתה, 30 מסוקים, 900 חיילים, 13 טנקים ועוד כלי רכב משוריינים. אין ספק שהצי הרוסי יתוגבר על-ידי ספינות אלו באופן משמעותי ביותר, וכבר שומעים קולות של בהלה, הן מצד המדינות הבלטיות, והן מצד המדינות השוכנות לחופי הים השחור. ייתכן גם שרוסיה תנסה להגביר אחיזתה באזור הארקטי ובים התיכון, מגמות שאליהן היא שואפת מזה זמן.

המוזר בסיפור זה, הוא שלא נשמע כל ציוץ מחאה מצידה של נאט"ו. כאילו הרוסים לא גונו לפני שנה וחצי על-ידי המערב בשל התקפתם בקווקז, כאילו לא ציפצפו על הנוסחה שהציע סרקוזי להסכם הפסקת-אש עם גאורגיה, כאילו רוסיה לא ערכה בסתיו האחרון תמרון המדמה התקפה גרעינית על פולין (ביום השנה השבעים לפלישת בריה"מ לפולין במלחמת העולם השנייה), וכאילו מדבדב לא אישר בראשית חודש זה נוסח מסמך של דוקטרינת הגנה רוסית, ובו התייחסות לנאט"ו כאל איום על רוסיה (למרות שהמסמך מדגיש שאין זה איום מיידי).

ובראש השותקים ברק אובמה, נשיא המעצמה החזקה ביותר בברית נאט"ו (אם כי על-פי מקורות קנדיים דרש רוברט גייטס, שר ההגנה האמריקני, הסברים משר החוץ הצרפתי הרווה מורן). ביולי האחרון פורסם מכתב גלוי לנשיא אובמה, חתום על-ידי אישים פוליטיים מפורסמים ממזרח אירופה, בהם לך וולסה וווצלב האבל, ובו הם מזהירים כי "רוסיה שוב מופיעה ככוח רביזיוניסטי באג'נדה מהמאה ה-19 ובטקטיקה ושיטות מהמאה ה-21".

את שתיקת אובמה ניתן להבין על-רקע המגמה האמריקנית להימנע מחיכוך עם רוסיה על-רקע המשבר עם אירן ועל-רקע מעורבותה של נאט"ו באפגניסטן (נתיב אספקה חשוב של נאט"ו לאפגניסטן עובר בטריטוריה רוסית); אך כיצד ניתן להסביר את המהלך הצרפתי עצמו? והרי רק לאחרונה גילתה צרפת את דעתה השלילית ליוזמת ספרד להסיר את אמברגו הנשק האירופי על סין! האם בייג'ין גרועה ממוסקבה?

חברות נאט"ו מפוצלות ביניהן באשר ליחס לרוסיה: המדינות המזרח אירופיות שהיו נתונות לשעבוד רוסי משוכנעות כי רוסיה מבקשת להשיב לעצמה את מעמדה האימפריאלי, וכי היא לא תשקוט עד אשר מדינות מזרח אירופה והבלטיקום שוב יחזרו לחיק השפעתה. מדינות מערב אירופה, לעומתן, ובייחוד צרפת וגרמניה הנהנות מקשרי מסחר עם רוסיה, סבורות כי ניתן לקשור את רוסיה בברית אסטרטגית עם המערב, בעיקר על בסיס של העברת טכנולוגיה מערבית תמורת אנרגיה רוסית. האיחוד האירופי יודע לא מעט חיכוכים בין "אירופה הישנה" (מדינות האיחוד הוותיקות) ל"אירופה החדשה" (מדינות האיחוד ממזרח אירופה שהן המצטרפות החדשות לאיחוד).

גרמניה, למשל, כבר נמצאת בתחילתו של מיזם משותף עם רוסיה להעברת אנרגיה באמצעות צינור תת-ימי מאזור סט. פטרבורג לחופה הצפוני של גרמניה - מה שמכעיס ביותר את פולין הרואה בכך קנוניה רוסית-גרמנית להחליש את מעמדה.

אך לגישה זו של צרפת מתווסף האינטרס הכלכלי המיידי: המספנות הצרפתיות סובלות מתת-תפוקה זה זמן רב. ספינת מיסטרל אחת עולה 750 מיליון דולר. העסקה, אם כן, תורמת לפרנסה. ובכן, קודם כל הפרנסה. שיקולים של אחדות נאט"ו או אחדות האיחוד האירופי, זכויות אדם ברוסיה או עתידה של גאורגיה המבקשת להצטרף לנאט"ו - רק אחר-כך, אם בכלל...