יום אחד, במרס 1977, בהיותי מחוץ למערכת הארץ - שם עבדתי אז ככתב כלכלי - קיבלתי טלפון מעמית לעבודה: "בוא מהר למערכת, יש לנו סיפור מצוין!"
כשהגעתי למערכת, שאז כמו היום ישבה ברחוב שוקן בדרום תל אביב, הוצג בפניי בחור גבה-קומה, לבוש ברישול, נעול סנדלים. הוא החזיק בידו מסמך עב-כרס, ואמר: "זה בשבילך, עשה בו שימוש כפי שאתה רוצה". אמר, ומיד יצא מן הבניין ונעלם.
הצצתי במסמך שהיה בן כ-30 עמודים. היה זה דוח פנימי של קופת חולים כללית, שנועד להגיע לידיו של פרופ' חיים דורון, אז יו"ר מרכז (מקביל למנכ"ל של היום) קופות חולים. המסמך דן בפרויקטים של קופת חולים בשארם-א-שייך, שהייתה אז בשליטת ישראל. הדוח היה מלא וגדוש בפרטים עסקיים, שכמובן אינם זכורים לי כיום.
יש לדעת, כי הדבר היה זמן קצר לאחר משפט סנסציוני, שבו נידון והורשע המנכ"ל הקודם של הקופה, אשר ידלין. אירועים ועסקות הנוגעים לקופה תפסו אז מקום ניכר בדיווחי החדשות בעיתונות.
מהבטה ומעיון במסמך היה ברור, שמדובר במסמך מקורי - לא בהעתק או בצילום - שנועד להגיע לידיו של פרופ' חיים דורון. במילים אחרות, היה זה לכאורה מסמך גנוב.
נועצתי בבכירים בעיתון מה לעשות. למיטב זכרוני, שוחחתי עם העורך הכלכלי של הארץ, אברהם שוויצר המנוח, ועם עורך-דין מהמשרד המלווה את העיתון. חוות הדעת שקיבלתי הייתה חד-משמעית: זהו מסמך גנוב, ויש להשיבו לבעליו!
התקשרתי טלפונית למשרדו של פרופ' דורון, וביקשתי פגישה אישית ודחופה איתו. המנכ"ל נענה, וקבע לי פגישה תוך זמן קצר, באותו יום או למחרת.
הגעתי למשרדו של המנכ"ל, אז כמו היום ברחוב רמז פינת ארלוזרוב בתל אביב, הוצאתי מתיקי את המסמך ואמרתי : "הגיע לידינו, בדרך שלא אפרט, מסמך זה, שככל הנראה נגנב מלשכתך. החלטנו להחזיר לך את המסמך, והרי הוא לפניך".
דורון עילעל במסמך, ואחר כך אמר: "ובכן, זה מה שקרה למסמך שהגיע ללשכתי לפני מספר ימים, ואחר כך נעלם! כבר יומיים אנחנו מחפשים אחריו! יש לנו חשד במישהו, בחור שעבד כאן כשליח (או בתפקיד דומה), ופיטרנו אותו. חשבתי כבר לפנות למשטרה ולבקש ממנה לאתר את המסמך הגנוב. חסכתם לנו את הפנייה, ופתרתם לנו את התעלומה".
מנכ"ל קופת חולים הודה במלים חמות להארץ על הגינותו ועל הדרך הישרה והנכונה שבה פעל.
ברור, כי לא עשינו - לא הארץ ולא אני - כל שימוש בחומר הכלכלי הכלול במסמך, לא אז ולא עד היום.
