השואה ואנחנו

הבעיה שלי עם השואה, היא שהיא הייתה רק אתמול. 70 שנה. אולי קצת יותר, אולי קצת פחות. אבל ממש אתמול. פסיק בהיסטוריה. אבל הרבה סימני קריאה.

השואה לימדה אותנו את עוצמתו של הרוע. את כוחו של הפחד. השואה לימדה אותנו כי מנהיגים פוליטיים חסרי עכבות, מצפון או מוסר כלשהו, יכולים ומסוגלים להגיע להנהגה, כי גם כריזמה שיש בה מרכיבים של טירוף, רוע ואכזריות, היא עדיין כריזמה. עובדה.

זה היה רק אתמול. ואל תתנו לזה לבלבל אותכם. רק אתמול, ממש אתמול, במדינה מערב-אירופית מתוקנת, הלכו המונים אחרי עוצמת הרוע של היחיד ומשם גם לאובדנם.

האם תופעה כעליית היטלר, הייתה יכולה להתרחש גם במדינות אחרות? - התשובה היא כן. למזלו הרע של העולם, גרמניה הייתה (ונשארה) המסודרת, המאורגנת והממושמעת מכולן. אז שם התחיל הכל, ובצורה מסודרת ומאורגנת, הרוע המאורגן השתלט על שאר אירופה והעולם.

אי-אפשר לתפוס, להבין או לקבל השמדה תעשייתית של מיליונים. של עם. אי-אפשר לתפוס את הריגתם של חסרי ישע, זקנים, נשים וטף. אי-אפשר. אבל עובדה. זה קרה רק אתמול.

הבסיס עליו צמחו כוחות רשע עצומים אלו, היה ונשאר שנאת היהודים באשר הם. אנטישמיות לשמה, פשוטה, טהורה, עתיקת יומין, שורשית. תביאו לה מנהיג מוביל - והיא תצמח לממדים מבהילים. עובדה - זה היה רק אתמול!

הלב כואב, כל שנה מחדש. הלב נכמר ומתכווץ, כל שנה מחדש. הפחד שדברים אלו יחזרו ויישנו קיים תמיד. גם היום. עובדה - על-פי הנתונים, רק בשנה האחרונה צמחה והכפילה עצמה האנטישמיות העולמית.

כל עוד יש יהודים - תהיה שנאה. כל עוד אנו קיימים, חיים ונושמים - תהיה שנאה. וכשהיא תהיה מאורגנת ומסודרת - גם ייפגעו יהודים בהמוניהם. עובדה.

היום הזה קשה לי. הוא נהיה בלתי נסבל מאז שהפכתי להורה. אבא לילדים. זה נהיה חודר עצמות. מפחיד. התחושה שיש להבטיח את קיום הדורות הבאים בכל מחיר. ללא פשרות.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מזכיר לי ולכולנו כמה עלינו להיות טובים. מצטיינים וחזקים. בכל תחום. יום הזיכרון לשואה מזכיר לנו כמה אנחנו צריכים לעבוד ולעמול קשה על זה. כדי שנהיה בטוחים. כדי שזה לא יקרה שוב.

אני לא בטוח שאנחנו כאלה היום. אני לא בטוח שאנחנו כחברה בכיוון הנכון. הקשיים והבעיות נראים גדולים מאי-פעם, אבל אין לנו ברירה. זה המסר האישי לכל אחד ואחד מאיתנו. זה המסר לדורות הבאים - להצטיין ולהיות מלוכדים. כי מה שקרה רק אתמול אסור שיחזור שנית!