על חמישה פשעי הארץ

משהו רע מאוד קורה לעיתון 'הארץ' בשנים האחרונות. מעיתון פטריוטי לאומי, כפי שהיה בראשית דרכו, הפך עצמו לשופר השמאל הקיצוני ולדַבָּר האנארכיזם והפוסט ציונות, והכל תחת סיסמאות שהפכו למפלטו של הנבל התקשורתי בכל אתר ואתר: זכות הציבור לדעת, חופש העיתונות, הביטוי והמצפון, הגנת הדמוקרטיה ועוד מיני בלה-בלה שנועדו לשרת אידיאולוגיות עקומות, מעוותות, שתכליתן פגיעה אנושה ב"צבא הכיבוש" וב"מדינת האפרטהייד" הישראלית.

עכשיו ניצב העיתון בעין הסערה של פרשת ענת קם, שבמסגרתה בוצע פשע בחזקת חמש נגד המדינה וצה"ל:

הראשון טמון בעצם נכונותו לקבל לידיו רכוש גנוב: למעלה מאלפיים מסמכים צבאיים סודיים, שחיי חיילים ואזרחים תלויים בהם, אשר נגנבו בידי שמאלנית קיצונית אכולת טירוף של שנאה עצמית.

עורך הארץ עמוס שוקן, היה הופך עולמות כדי למנוע פרסומם של מסמכים, העוסקים בהתנהלות העיתון בנושאים כמו מערכת השיקולים לגבי פרסום כזה או אחר, או המאבק במתחרים העסקיים, אילו גנבה מזכירתו ממחשבו מסמכים אלה והעבירתם לאחד מיריביו העסקיים, שמצידו היה מפרסמם. האם גם אז היה שוקן נלחם על זכותה של מזכירתו הבוגדנית לגנוב ועל זכותו של הציבור לדעת מה קורה בחדרי החדרים של העיתון? אז לא הייתה עולה על הפרק שום טענה מסוג זכות הציבור וחופש העיתונות.

הפשע השני הוא בכך שזה שבוע ימים מנסה הארץ, ברוב איוולתו, "להלבין" את פשעה של האנרכיסטית ענת קם, ולשכנע את הציבור שלא מדובר בבגידה בעת מלחמה, אלא במעשה המזכה אותה בצל"ש. המסכנה ביקשה, נעבעך, "בסך-הכל להתריע על פשעי הכיבוש". לפי היגיון מעוות זה, יתמוך הארץ ב'צידקתו' של שודד בנקים, שיבקש רק להתריע מפני עושק הלקוחות בידי המערכת הבנקאית.

הפשע השלישי נעוץ לא רק בעובדה שהתחקירן הנמלט אורי בלאו, עיין ללא שום היתר והסמכה בחומר הסודי, אלא בתוספת חטא על פשע בהתעקשותו להמשיך בהחזקתו, ובכך להוסיף ולסכן חיילים ואזרחים. פתאום נשכחו עקרונות שלטון החוק. פתאום הם נחזים כגנב נקלה שמנהל מו"מ על החזרת הגניבה. על-פי אותו רציונל, היה העיתון ממליץ לענת קם, אילו גנבה רובה M-16, לנהל מו"מ עם מדינת ישראל על החזרת הגניבה.