אהבות ודמעות בספרות המקראית (א')

כאב ואהבה שלובים בספרות המקראית והאחד אינו מרפה מהשני. כשלמרבה הצער, נראה שהכאב עוטף את האהבה בייסורים קשים, לעתים קשים מנשוא. ולנו הקוראים נותר רק לקבל אהבה כואבת ומתייסרת בספר התנ"ך, ספר שכה אהוב עלינו.

ההצהרה הראשונה של התנ"ך בנושא האהבה מופיעה בספר בראשית ב' 24, בו נדרש כל בן "לעזוב את אביו ואמו ודבק באשתו", וכל זאת כדי ש"יהיו לבשר אחד". להצהרה זו ממתינה הצהרה סותרת וכואבת בפרק הבא. ההצהרה הראשונה ניתנה טרם גילו בני הזוג את הלהט שבמגע המיני. רק לאחר הגירוש ידע אדם את חווה והם חוו חוויה רגשית של מגע בין המינים. או ליתר דיוק, הם נענשו כי העזו לתת ביטוי לכמיהה טבעית וגם לחוות אהבה.

שיר השירים פורם את כל הכבלים ומתאר את החדווה שבכמיהה האינטימית, על הכאב ועל ההתייסרות הטמונים בה - "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה..." [שיר השירים ח, 7].

אהבה כואבת

כל סיפור מקראי הפורס בפני הקורא תמונה של אהבה, מייד האהבה מתכסה בקדרות של כאב. מיכל, מתוך אהבה לדוד, יוצאת בגלוי נגד אביה, מסכנת את חייה ומצילה אותו. ה"פיצוי" לו היא זוכה במרוצת השנים הוא בהתאכזרות של דוד כלפיה כולל רצח ילדיה.

געש התפרצות האהבה בין דוד לבת-שבע הוא במחיר של כאב ושל רצח מי שהיה אישהּ, מפקד בכיר בצבאו של דוד.

האהבה של דוד ובת-שבע מקבלת ממדים כואבים, כאשר בת-שבע נאלצת לשאת בדממה את כאבה ולהשלים עם קיומה של נערה צעירה ויפה בשם אבישג, שבאה לפתור בעיות של צינה, שאחזו בדוד המזדקן ובכך תופסת את מקומה של בת-שבע.

במקום להציג לנו תמונת חיים של זקנה יפה, זקנה אוהבת ומכבדת את הזולת, אנחנו מקבלים תמונה כואבת. תמונה כואבת המשפילה את אבישג הצעירה, שצריכה להפקיר את עלומיה, ומנגד מנות גדושות של כאב, השפלה ונבגדות של בת-שבע, אם-שלמה.

אומנם הגמרא במסכת סנהדרין דף כ"ב ע"א "מרגיעה" אותנו, שהיו שלוש-עשרה ביאות של דוד לבת-שבע ואף לא ביאה אחת לנערה אבישג שנועדה רק לתכלית אחת ויחידה לחמם את גופו. אבל אי-אפשר ללכת שבי אחרי "הסיפור המרגיע".

פורצת-גבולות

הכאב לובש גם מחיר דמים קשה מנשוא לאחר מותו של דוד, כאשר אדניה מבקש לשאת את אבישג. הדבר עולה לו בחייו. שלמה בן דוד, בהשראת האם בת-שבע, נותן פקודה לרצוח את אדניה אחיו.

אם נפנה מבט אל סיפורי האבות, נספוג, למרבה הצער, גם שם אהבות דומעות ולא שמחות. יצחק מגלה אהבה רבה לרבקה, אך רבקה עומדת מאחורי המרמה שמסיתה את בנה לשקר לאבא עיוור. ואותו בן, יעקב, ששיקר לאביו יצחק, בערוב ימיו "זכה" לכך שבחייו בניו של יעקב ישקרו לו יותר מדי פעמים.

אם נתייחס לסיפור של שכם נראה שהוא אוהב את דינה בת יעקב. אבל אהבה זו הייתה מלווה בכאב וגרמה בסופו של דבר למותו. לכן היא גם הניעה את יעקב לקלל את שני בניו, שהיו מעורבים ברצח, באומרו לכתובתם - "שמעון ולוי כלי חמס מכורותיהם. בסודם אל-תבוא נפשי בקהלם אל-תחד כבודי, כי באפם הרגו איש...".

ואין מעמד כואב יותר מאשר לראות את שמשון, האוהב את דלילה, משלם מחיר כה כואב עבור אהבה פורצת גבולות. שמשון, שניתב את חייו בנתיב של אהבה חסרת מעצורים לאישה, בת פלשת, מעלה את חייו על נתיב של כאב, השפלה ומוות.

• בחלקו השני של המאמר נמשיך לשוטט על פני סיפורי האהבה, שלצערי היא תמיד דומעת וכואבת.