ניצחונו הגדול של היטלר

בימים האחרונים של שלטונו ובצוואה שהשאיר אחריו התגלתה המטרה העיקרית של היטלר, על כל הטירוף שבה - שנתנה עדיפות להשמדת הגזע היהודי בעולם, על פני טובת העם הגרמני. אם בתקופת שלטונו גילו מדינות העולם עוינות פאסיבית בלבד כלפי היהודים, כשלא נקפו אצבע להצלת הפליטים שברחו מהתופת, הרי 65 שנים מאוחר יותר הולך ומתרקם קונצנזוס בינלאומי אקטיבי, השולל את זכות קיום העם היהודי ומדינתו - בדיוק כפי שהיטלר ניסה להטיף לעולם כולו. מה שהיטלר לא תיאר לעצמו - זה שאת מלאכת השכנוע שלא הושלם אז ישלימו היהודים בעצמם.

שתי קבוצות יהודים נמצאו משלימות את תעמולת היטלר. שתיהן צמחו על-רקע גנטי של שושלות יהודים שקיומן היה תלוי בהתרפסות לעריצים זרים ופיתחו, לכן, תכונות מנטאליות שהתחילו לעבור בתורשה. קבוצה אחת היא של מוכי תשוקה לשרת את העריץ העוין, והתועלת שהיא מפיקה מכך גדולה מזו של הדורות שקדמו לה - גם בכבוד וגם בכסף. ואלה לא מסתפקים בהלשנות, שהיו אופייניות לדורות הקודמים, אלא - פעילים ממש בהפצת עלילות הדם המשחירות את פני ישראל בעולם ואף קוראים להחרימה ולחיסולה כמדינת העם היהודי.

הקבוצה השנייה היא - של הנהגה לאומית שצריכה להתמודד עם תופעה זו אך חסרה את התודעה של עם הריבון בארצו, שיכול לקבל החלטות נכונות באינטואיציה טבעית - עוד לפני שיעביר אותן דרך מסננת של שיקולי כדאיות. כך אנו רואים הנהגה, שקיבלה תחת פיקודה את הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון אך הפכה אותו לקריקטורה, כשהוא לא יכול להתמודד לא רק עם כנופיות חמושות של החיזבאללה והחמס אלא גם עם פרחחים זורקי אבנים. וכך, גם מערכת משפטית מלומדת ומתקדמת לא מסוגלת לטפל בחבר כנסת בוגד, שכדי למנוע ביזיון של זיכויו בתכסיסים משפטפטניים - דאג מישהו שיברח מהארץ ויקבל מאות אלפי שקלים של משלמי המיסים בישראל, כדי שיוכל להפיץ בעולם, ללא דאגות פרנסה, את תעמולתו הארסית נגד המדינה, במשך כל חייו.

ומול פגיעה בוטה בריבונות המדינה מצד שלטון של מיני-מדינה סמוכה, המחזיק מזה ארבע שנים בחייל שנחטף בניגוד לכל חוקי המלחמה - מוכנים להתדיין, מבלי להסמיק, בעשיית "עסקות" של החלפתו ברוצחים שפוטים בכלא הישראלי. את המילה אולטימטום הם לא מסוגלים לבטא, למרות ששימוש מחושב במהלך כזה היה מחזיר את החטוף בעזה תוך ימים ספורים, כפי שיכול היה להחזיר את החטופים בלבנון.

ולאחרונה, הביזיון של קבלת תכתיבים מכנופיות אש"ף, שהפרו בשיטתיות את כל התחייבויותיהן כלפי ישראל, אך מצליחות לגייס דעת קהל עולמית שתגנה את ישראל על ש"איננה ממלאת את התחייבויותיה". אף אחד לא היה מסוגל להקשיב לעצה הפשוטה איך לצאת ממלכודת הפתאים של התדיינות עקרה על הקמת "מדינה פלשתינית שתחיה בשלום ובביטחון לצד המדינה היהודית" - כפי שהגדירו זאת מנהיגי ארה"ב. הרי מספיק היה לו מנהיגי ישראל הגיבו שיהיו מוכנים לדון עם הערבים על מימוש ההצעה האמריקנית כלשונה, אם היא מקובלת עליהם. האם זה כל-כך קשה לתפוס את הפרדיגמה הערבית שאינה מאפשרת להם להיכנס למשא-ומתן על בסיס הגדרה זו? ולתת להם לפוצץ את הפנטזיה האמריקנית, במקום להיקלע למעמד של "סרבני שלום"? ובמצב כזה, מה הפחד להעמיד אותם על מקומם - כראשי כנופיות מסוכסכות, המתיימרים לייצג את מה שהם ואבותיהם אף פעם לא היו - "העם המקורי של ארץ-ישראל", שבירתו ירושלים, וכשכל אומנותם היא - ניהול הסתה רצחנית נגד העם היהודי, שלא יודע להגיב על כך?

החלום של היטלר - שכל העולם יופנה נגד היהודים - קרוב היום יותר מתמיד להתגשם, אם לא תופיע הנהגה יהודית שתדע ליזום ולהוביל מהלכים המתבקשים מעם ריבוני בארצו.