ערעור חנן גולדבלט בעליון: לשבט או לחסד?

בית המשפט העליון ידון היום (ב', 5.7.10) בערעורו של חנן גולדבלט, שהורשע, בין היתר, בסדרה של מעשי אונס ומעשים מגונים אחרים ונדון לשבע שנות מאסר.

האם יש לגולדבלט סיכוי כלשהו לזעזע את פסק הדין המרשיע של בית המשפט המחוזי? שום סיכוי!

בית המשפט המחוזי "נעל" את פסק הדין שלו בכך שביסס אותו על התרשמותו הבלתי אמצעית ממהימנות העדויות השונות שניתנו בפניו - המתלוננות מצד אחד והנאשם גולדבלט מצד שני.

והרי כידוע, בית משפט של ערעור, שאינו רואה את העדים ואינו מתרשם מהם על הדוכן, אינו מתערב בדרך-כלל בממצאי המהימנות של הערכאה הראשונה.

כדי להמחיש את עמדתו של בית המשפט המחוזי באשר למהימנות העדויות - ראוי להביא כאן מדבריו של ראש ההרכב, השופט אברהם טל:

• "אני נותן אמון מלא בעדויותיהן של המתלוננות, שתלונותיהן משמשות נושא לכתב האישום, ובעדויותיהן של המתלוננות שהעבירות שנעברו כלפיהן ע"י הנאשם התיישנו.
  
  "המתלוננות נחקרו ארוכות ע"י ב"כ הצדדים... משמיעת עדויותיהן של המתלוננות וקריאת המסמכים הנוספים הקשורים אליהן, התרשמתי שלא היה להן כל מניע פסול שגרם להגשת התלונות או למסירת העדויות המפלילות את הנאשם בפנינו...
  
  "ברצוני להצטרף לחוסר האמון שנתנו עמיתותי למותב בעדותו של הנאשם".

עד כאן הציטוט מדברי ראש ההרכב.

אשר לעונש שהוטל על גולדבלט - שבע שנות מאסר - קשה להאמין שבית המשפט העליון יקל בעונש זה.

אכן, חנן גולדבלט מתקרב היום לגיל שבעים, ומבחינה אמנותית די ברור שהוא גמר את הקריירה.

מצד שני, נוסף על חומרת העבירות שבהן הורשע, אין להתעלם מכך שחנן גולדבלט לא הודה במיוחס לו, ובכך הוא אילץ את המתלוננות לגולל בבית המשפט את שארע להן - על כל העומס הנפשי הכרוך בכך.

נוסף לכך, גולדבלט לא פיצה את המתלוננות כפי שהצטווה לעשות על-ידי בית המשפט.

סיכומו של דבר: אם בית המשפט העליון יוריד מתקופת מאסרו של חנן גולדבלט שנה אחת - תהיה זו הפתעה מרעישה.