איך דופקים לנו את המוח (2)

בעולמנו אדם מוצף בים של ידיעות שמגיעות אליו מכל הכיוונים. לא רק דרך אמצעי התקשורת שתפקידם להעביר לאדם מידע על המתרחש סביבו, אמין ככל הניתן. אבל תאגידים העוסקים בידיעות לא מסתפקים בתפקיד הפשוט, אבל החשוב הזה – בכל העולם וגם אצלנו הם הפכו לכלים מניפולטיביים שמנסים בעיקר לשלוט בצרכני התקשורת, להוביל אותם לכיוון מסוים הרצוי לבעלי הממסד, להפוך אותם לעדר נמושות ההולך עם עיניים עצומות לכיוון המוכתב לו, בלי לחשוב. כדי להשיג את המטרה, הם מבליטים לפעמים חדשות מגוון מסוים ומסתירים חדשות אחרות, ממציאים נושא שאין בו שום תכלית – רק לצורך ביצוע תרגיל שליטה, כמו בצבא, להפיכת היחידה לכלי יעיל לביצוע פקודה, מבצעים תרגילי משמעת שונים, מסדרים ועוד...

המהומה ללא מאומה התורנית מתרחשת בימים אלה עם מעבר לשעון החורף – כאן יש הזדמנות להקפיץ עדר המגיב באופן אוטומטי על צבע או תג מסוים – בואו נגיד "כפייה דתית" או "השתלטות חרדית". מתחילים לפמפם, מבליטים עצומות מסוימות, מדברים עליהם יום-יום (אף על-פי שעשרות עצומות, אולי חשובות יותר, לא זוכות אפילו לאיזכור). כל יום סופרים את כמות החותמים, ממציאים "סיבות חשובות" למה הנושא הוא גורלי. תמיד מצטרפים למהומה כל מיני "אינטרסנטים" שעוזרים בביצוע התרגיל.

על הנושא עצמו

קודם כל, עניין שעון הקיץ מהתחלה לא הוכיח את עצמו. כל המספרים הבומבסטיים על החיסכון כביכול באנרגיה – לא הוכחו אף פעם. האמת היא שהשעון הגיע לארץ בתור חיקוי מדינות אירופה – אבל ההבדל בינינו עצום – הן נמצאות הרבה יותר צפונה והפרשי יום-לילה שם גדולים יותר. מעבר לשעון הקיץ, הכי קשה לא לדתיים אלא לעובדי תעשיה שקמים בין ארבע לשש בבוקר – ואדם במעבר לשעון הקיץ מפסיד שעת שינה החשובה ביותר – את השעה האחרונה. מי שצוהל ומשתתף ב"חגיגת" השעון – ציבור "הצווארון הלבן" שאף פעם לא ראו את זריחת השמש או שהולכים לישון כבר אחרי הזריחה.

מבחינת התאגיד, המטרה הושגה. העדר עוד פעם הוכיח את טמטומו (ביצע את הדרוש ממנו) ונמצא בהיכון לקראת התרגיל הבא.

שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל עם ישראל... גם לאלה שמוכנים מפעם לפעם להשתתף בתרגילי סדר של "האח הגדול".