|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
על קברניטי השמאל לבקש סליחה שנהגו בחוסר אחריות, בכך שהכניסו כלי משחית לאזורנו ושינו הסדרים ביטחוניים, בלא שהכינו את הקרקע ואת מנגנוני ההגנה המינימליים
|
|
יצחק רבין, יאסר ערפאת וביל קלינטון בחתימת הסכם אוסלו [צילום: לע"מ]
|
|
|
|
|
כותבים רבים על ענייני חברה ופוליטיקה, ואני כלול בחוטאים, כותבים לעיתים כך שמשתמע מן הטקסטים שלהם שהם יודעים למה דברים קורים, ויומרני מכך - שהם יודעים איך ניתן לגרום לדברים להיות אחרת. מי שמבין קצת בביסוס הנחות סיבתיות במדעי החברה יודע שמעט מאוד פעמים, אם בכלל, ניתן להגיע למובהקות סיבתית לגבי תהליכים חברתיים נרחבים. אבל יש נגזרות קצת יותר ארציות ותחומות, שבהן הסיבתיות קצת פחות מעורפלת או מוטלת בספק. ברור, למשל, שחימוש מאסיבי של הפת"ח בתקופה של תחילת הסכם אוסלו, צפוי להוביל לטרור. זה ברור, כשמשקללים את העובדה שאין כל מכשול הפרדה בין ישראל לשטחים, ושבמקביל בוחרים להעלות את מספר המתנחלים והבנייה בהתנחלויות, לקיים סגר מתמשך וחסר תקדים על הגדה, לחנוק את כלכלתה ולהחליש את עובדיה. לא צריך להיות גאון, אבל גם לא ימני, כדי לשער זאת. ובטח שלא צריך להיות איש ימין כדי להתנגד למהלך חפוז שיקל על הקיצוניים לנקוט באלימות רצחנית, כדי לסדוק את האמון השברירי בין הצדדים (כפי שקורה ברוב תהליכי השלום בסכסוכים ממושכים). לא צריך להיות איש ימין כדי להבין שזלזול זה בחיי אזרחים - רובם מהפריפריה הגיאוגרפית והכלכלית - יביא להרג, לסבל, לנקמה בפלסטינים, ולקינוח - גם לריאקציה פוליטית מסוכנת לכולנו. זאת לא מדיניות שמאל, זה סתם חוסר אחריות ורשלנות, שגם מנהיגי שמאל אליטיסטים (ובדרך כלל גם קפיטליסטים מדושנים) חוטאים בהם. לא צריך להיות מומחה לסיבתיות כדי להבין שנסיגה מרצועת עזה ללא הסדר היא מתכון לצרות לכולנו. במקרה הזה, אני יכול אישית לתת קרדיט לעצמי שעוד לפני ההתנתקות כתבתי מאמר במעריב על הרעיון לפנות את ההתנחלויות מהרצועה (כלומר לסיים את משטר האפליה הבלתי אנושי שהתקיים שם) ללא פינוי של צה"ל ועד להגעה להסדר מניח את הדעת מול גורמים אחראיים בצד הפלסטיני. אבל גם זה לא נעשה, ותושבי שדרות השתתפו בעל-כורחם בניסוי של שרון ווייסגלס בסיבתיות - האם התנתקות תתמרן את הפלסטינים לעמדה לא נוחה, או תתמרן את חיי תושבי עוטף עזה לעמדה בלתי נסבלת? לאליטיסטים שם למעלה ההימור נשלף ללא בעיה, ללא אחריות, ללא חרטה. בסך הכל סיוט בשדרות ובאשקלון; סיוט שמזוהה (בטעות אומנם) עם עמדת השמאל. אז למה שונאים את השמאל יותר מתמיד? פה טמונה התשובה. הגיע הזמן להגיד בפה מלא: על קברניטי השמאל לבקש סליחה שנהגו בחוסר אחריות, בכך שהכניסו כלי משחית לאזורנו ושינו הסדרים ביטחוניים, בלא שהכינו את הקרקע ואת מנגנוני ההגנה המינימליים. בכך הם הובילו למוות ולסבל רב בקרב אזרחי ישראל, הובילו לנקמה בלתי מידתית שגרמה שבעתיים סבל והרג בצד הפלסטיני, הובילו לחורבן תהליך השלום והאמונה בו, והובילו לריאקציה לאומנית ודתית בשני העמים (ולמעשה בצורה חריפה יותר - בישראל וברצועת עזה). הכישלון הזה לא זכה למסע חרטה, להפקת לקחים וללמידה מספקת, ביחס לזוועה שיצר. ממש כפי שקורבנות הטרור, וטרור המדינה שהפעילה ישראל, כמעט שלא נוכחים בתודעה שלנו. |
| תאריך:
|
19/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
19/09/2010
|
|
יריב מוהר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שאלת תם
|
19/09/10 12:10
|
|
|
|
2
|
|
שם
|
19/09/10 12:51
|
|
|
|
3
|
|
סימנים חיוביים
|
19/09/10 13:26
|
|
|
|
4
|
|
פלא יועץ
|
19/09/10 13:39
|
|
|
|
5
|
|
על היושר!
|
19/09/10 17:32
|
|
|
|
6
|
|
יואל קורנבלום
|
19/09/10 19:59
|
|
|
|
7
|
|
בטטה
|
19/09/10 22:13
|
|
|
|
8
|
|
שונאת שלום מדמם
|
20/09/10 05:58
|
|
|
|
9
|
|
אמנון סלע
|
21/09/10 11:49
|
|
ברחוב הראשי שמתחת לחלוני שררה דממה מחלטת. אף רכב אחד לא נע. היינו שקועים בשיחה עם ידיד, כאשר קרה דבר שלא ייאמן. צפירות-האזעקה פתחו ביללה אדירה. תוך דקות החלו מכוניות לדהור ברחוב במהירות מטורפת. אנשים יצאו בחיפזון מהבתים, במדי-המילואים שלהם, תרמילים על גבם. הרדיו, ששמר על דממה מאז אתמול, כנהוג ביום זה, התעורר לפתע לחיים. פרצה מלחמה. המצרים והסורים פתחו בהתקפה על ישראל. יום הכיפורים, היום לפני 37 שנים.
|
|
|
|
|
למדנו מן העיתונות המקומית ("גפן", 17.9.10) כי:
|
|
|
|
|
כשמריצים חיפוש מהיר בגוגל על ישראל היום, אפשר למצוא מגוון תוצאות רב, ביניהן את זו הטוענת לביביתון. האמת שאותי, זה כבר מזמן לא מצחיק. הפוצי מוצי של שלדון אדלסון נוסד למעשה אי שם בשנת 2007 הלא רחוקה. אדלסון, כך מספרים, הינו אדם רב ממון הידוע בתור לאומנותו בכל הנוגע למדינת ישראל. אבל בעיקר בלאומנותו לבנימין נתניהו, זה במקרה נבחר גם לראשות הממשלה, כשנתיים לאחר צאת העיתון.
|
|
|
|
|
שלום רב לך אדוני ראש הממשלה. בנאומך בטקס הרמת כוסית, שלפת את משפט המחץ, ה"נוק אאוט" שאמור להותיר את מבקריך ומודאגיך חסרי תשובה: "אני אומר לכם, אל תדאגו. איש לא צריך ללמד אותי ואת חברי מהי אהבת ארץ ישראל". מה נגיד? ה"אל תדאגו" של הפתיח דווקא כן מדאיג, כי קשה שלא להיזכר בבגין ובשרון שעשו שימוש במשפט הזה כאמצעי לקיצוץ ריבונותנו בארץ ישראל. גם בהמשך דבריך, "אני לא חושב שיש ממשלה כלשהי שתנווט טוב יותר", אתה למעשה אומר לנו: "אין לכם בכלל ברירה". וזה כנראה אמור להרגיע...
|
|
|
|
|
ספק אם אי-פעם ניתן במקומותינו פסק דין כה אמיתי, אמיץ ומבוסס באשר להתנהלותם של חוקרי משטרה ופרקליטים המוליכה להרשעת חפים מפשע, כפסק דינה של השופטת דליה גנות בעניין רגב שוובר. במקום ההלכות המפורסמות והשחוקות של בית המשפט העליון, מוצע ללמד פסק דין זה, ולא רק את הסטודנטים למשפטים, אלא בעיקר את חוקרי המשטרה, את התובעים ואת השופטים - בכל הערכאות. המעניין הוא שהדברים נאמרו דווקא בהליך אזרחי - תביעה נגד המדינה לפיצויי נזיקין, במסגרת עוולת הרשלנות, שהגיש חף מפשע שהוחזק במעצר ממושך שבמהלכו פשעו כלפיו חוקרי המשטרה. אולי פסק דין כזה התאפשר דווקא בהליך אזרחי, משום שבהליך הפלילי נוטים כולם נגד הנאשמים: החוקרים נשבים בקונספציה המוטעית של אשמת החשוד ומתמקדים בניסיונות לגבות ממנו הודאה במקום לחקור כראוי; התובעים מתרשלים מאוד בכך שאינם בודקים את פעולותיהם של החוקרים ואת פרי חקירותיהם, והשופטים נוטים להניח כי המשטרה והתביעה בדקו את הדברים כראוי בטרם הגיעו לבית המשפט. נראה שגם אחוז ההרשעות הגבוה - קרוב מאוד ל-100 אחוז - מפתה רבים להניח מראש שגם הנאשם הנוכחי אשם.
|
|
|
|
|
מעין שקיעה לתוך אפתיה
