מבצע "חפרפרת" הגיע לראשונה לידיעת הציבור בישראל במשפט כפר קאסם. הסניגורים של רב סרן שמואל מלינקי וסגן גבריאל דהאן במאמציהם להגן על הנאשמים ברצח של 47 אזרחים, הביאו לידיעת הציבור את דבר קיומה של תוכנית מגירה מפלצתית שתוכננה, וזכתה לשם תוכנית "חפרפרת" - תוכנית גירוש ערביי המשולש מישראל.
למרות שבית המשפט ביקש למנוע את העלאת התוכנית כראיה להגנה, הרי במהלך המשפט נחשפו חלקים לא מעטים ממנה - חלקים מבעיתים ומבחילים. הסניגורים נצמדו לגישה שהם מגינים על אנשים שהיו בטוחים ומשוכנעים שמבצעים את תוכנית "חפרפרת", תוכנית מגירה הידועה בסימון ס-59. במהלך המשפט ניסו פעם אחר פעם סניגורי הנאשמים להעלות את התוכנית בדיון המשפטי, כדי להסיר כל רבב מהאנשים שירו על אזרחים. אך השופטים מיד מנעו מהם להמשיך לדבר בנושא.
לב התוכנית היה גירוש כולל של ערביי המשולש,
לשם כך נערכו תרגולים לפני פרוץ המלחמה. תוכנית הגירוש עמדה לצאת לפועל תוך כדי מתקפה על ירדן. ממרחק של 54 שנים, נראה לי שהפרובוקציה אותה הגו מתכנני מבצע "חפרפרת" יש גם המבקשים לממשה היום, והם נמצאים בצמתים מכריעים במערכת הפוליטית בישראל.
העיתונאי דן הורוביץ, שסיקר את משפט כפר קאסם עבור העיתון היומי "דבר", כותב: "מבצע חפרפרת נועד ליצור פרובוקציה אצל האוכלוסיה הערבית, להכריחה לעשות מעשים בלתי חוקיים,
ואז לגרש, להפחיד אותם ולפנות אותם, והיו מקרים כאלה במלחמת השחרור, וכנראה שהיו געגועים לדרך הזו של גירוש ערבים". דבריו של דן הורוביץ מובאים גם בספרו של
רוביק רוזנטל - "כפר קאסם: אירועים ומיתוס", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.
הדי מבצע "חפרפרת", שאת שמה תבעו השופטים לא להזכיר, עלו בדיון המשפטי, כאשר עורך הדין דוד רוטלי הסביר שהיה מדובר ב"התקנת מכלאות שהערבים ייכנסו אליהן כדי לגרום לאנדרלמוסיה בזמן מלחמה במגמה לאפשר להם לברוח מזרחה".
קשה שלא להזדעזע מהעדות של סגן למפרט במשפט שפיקד על היחידה בכפר ברא ואיפשר לכל הפועלים להגיע לביתם:
"אני התביישתי למחרת שבכפר שלי לא נהרג אף אחד". וזאת כאשר לדבריו הוא מודע לקיומה של תוכנית-אב לגירוש ערביי המשולש מזרחה.
מה שנעשה בכפר קאסם אינו רק נושא משפטי פלילי. העובדה שסגן למפרט חש כאדם מוכה בגדוד של צבא ישראלי - זו העבירה החמורה ביותר שביצעה ההוויה הישראלית נגד גילוי של אנושיות והומאניות.
כמו למפרט, העיד במשפט החייל דויד גולדפלד, חייל שפעל במחלקה של גבריאל בכפר קאסם:
"הבנו שהולכים לכבוש את המשולש ושהתנועה תהיה לעבר הירדן".
לתוכנית "חפרפרת" היו מודעים לא רק הקצונה הגבוהה, אלא כל חיילי מג"ב בגיזרה. אחרת קשה להסביר את עדותו של בנימין קול, מפקד מחלקה ששירת תחת פיקודו של מלינקי:
"הבנתי שפה צריך לתת פליק, שיברחו מעבר לגבול, יעשו מה שהם רוצים". חיילי הגדוד של מלינקי היה משוכנעים, שהם מבצעים את ההוראות של מבצע "חפרפרת" ככתבן וכלשונן, שאותן תרגלו יותר מפעם אחת.
לכן אין זה מפליא שלאחר חודשי המעצר כביכול במחנה שנלר הוזמן מלינקי לביתו של דוד בן-גוריון, שדיבר על ליבו של מלינקי, כי "עליו להבין את הסיטואציה ולקבל את הדין". ומי שנמצא אשם על-ידי בית משפט בישראל ברצח של 47 אזרחים חפים מפשע מקבל התנצלות מדוד בן-גוריון ואחרי חודשים ספורים של כביכול מאסר הוא מונה להיות קצין הביטחון של הכור האטומי בדימונה וסגן דהאן מונה לשליח של הבונדס באירופה.
לאחר מלחמת סיני הפנימה ממשלת ישראל, שלא ניתן לממש את תוכנית "חפרפרת". הבריחה ההמונית המיוחלת לא התרחשה. לא רק שב-1956 התוכנית "חפרפרת" נכשלה, האוכלוסיה הערבית בישראל התגבשה בשנות החמישים בהנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית והחלה לעבור תהליך מחברה כנועה לחברה לוחמת על זכויותיה.
כלי הטבח, ההפחדה וההברחה לא הצליחו במשימתם. אך במציאות של ימינו אני חושש שתוכנת תאומה לתוכנית "חפרפרת" עלולה עוד לקרום עור וגידים.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
