יצחק רבין ותרומתו להשתמטות

כל מי שלקח לידיים את העיתון ידיעות אחרונות ביום שישי (19.11.10), ראה את הכותרת המטלטלת: "רהט לפני תל אביב". בכותרת המשנה קראנו: "בלי גיוס חובה, ועם תנועה איסלאמית פורחת, העיר הבדואית עוקפת את תל אביב בתרומתה לצה"ל ביחס לגודל האוכלוסיה". לא רק ידיעות אחרונות, כל ערוצי התקשורת התייחסו לנתוני הגיוס לצה"ל. עיר האמנים המחרימים, היא (בלי לעשות הכללות) עיר המשתמטים.

מדובר בריטואל קבוע: ראש אכ"א מפרסם את הדוח לנתוני הגיוס לצה"ל, מצרף את דאגתו מפני המגמה ופרשנים מודאגים מוסיפים רעיונות לא מסובכים לפתרון. יומיים אחרי, הנושא יורד מסדר היום וחוזרים לשגרה: הקהל נדרש להריע לאמנים המשתמטים. השמות מוכרים: בר רפאלי, איתי טיראן, מרינה מקסימיליאן-בלומין, עברי לידר, ועוד רבים ולא-טובים... וכמובן הגורו של הדור המזוין הזה, אביב גפן.

היה זמן שהשתמטות משירות צבאי הייתה בושה גדולה. אנשי מחנה רבין נהגו לסנוט ב"עסקן" שמעון פרס, שבימים בהם בני דורו רכנו על המפות, הוא בחש במדמנה הפוליטית. רק בזכות החיסון הטבעי מהערות פוגעות, החתרן הבלתי נלאה שרד את ההערות נוטפות הארס.

אפשר לכתוב על תופעת ההשתמטות ספרים שלמים. אני רוצה להתמקד באותו רגע היסטורי, ואני לא מגזים - שהמשתמט הישראלי איבד את הבושה. רק לפני זה הערה חשובה: טעות נפוצה היא לראות בחרדים משתמטים. כמו הערבים ולהבדיל הנכים, גם החרדים אינם משתמטים. יש להם פטור חוקי. מי שיש לו טענות (מוצדקות!), שיפנה אותן אל נבחרי הציבור. ההגדרה "משתמט" נכונה לגבי נער/ה שחייב/ת בגיוס ומוצא/ת טריקים לא לשרת.

הרגע שבו המשתמט איבד את הבושה, הוא אותו רגע שבו יצחק רבין חיבק את מי שנתפש כמפיץ בשורת ההשתמטות, הזמר והמלחין אביב גפן. התמונה צולמה בליל הרצח, ושודרה עשרות פעמים. החיבוק הזה התפרש בעיני אלה שהרצון שלהם לשרת היה גבולי (רובם המכריע שמאלנים), כסוג של תעודת כשרות למשתמטים.

בקביעה הזאת אני נתלה באילן גבוה. בנובמבר 1996 התפרסמה בידיעות אחרונות הדלפה מוועדת החוץ והביטחון, שבה הביע ראש אכ"א דאז, האלוף גדעון שפר, את תסכולו מהחיבוק הזה. "לא חשוב כמה פעולות עידוד ומוטיבציה נעשה", התאונן האלוף, "אם אנחנו רואים את ראש הממשלה מאמץ אל ליבו את הזמר אביב גפן, אנחנו בבעיה".

אף פעם לא מאוחר להחזיר את הבושה למשתמטים. הראשונים להוקעה, הם האמנים. זהו תפקידה של התקשורת. השפעתה עליהם קריטית, כמו השפעתם של האמנים על בני הנוער. ברור לי שהקריאה הזאת חושפת את המצטרפים אליה להתקפות בנוסח: "פשיסטים" ו"הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל". אבל, אם יביטו סביבם, הם עלולים לגלות שמלחמתם ב"פשיסטים" משרתת את שנואי נפשם - החרדים ה"משתמטים"...