החרקירי הפוליטי של הליכוד

ההתנהלות הפוליטית של תנועת הליכוד בחודשים האחרונים בנוגע למגזר החרדי מעידה בעיקר על החשש של רבים בליכוד מלהראות כ'אוהבי חרדים'. השרים גדעון סער, סילבן שלום לימור לבנת ואחרים הביעו את החשש כי מצביעים חילוניים רבים לא יצביעו לליכוד אם זה יתמוך יותר מדי בהקצאת קצבאות לאברכים החרדים ובכלל בסיוע למגזר זה. ההתנהלות הזו מעידה על אובדן הדרך של תנועת השלטון, וגרוע מכך - על קוצר ראות פוליטי, שככל הנראה עלול להתגלות כסיבה המרכזית לאובדן ההנהגה של תנועת הליכוד בשנים הבאות.

מפלגת יהדות התורה שווה כיום בכנסת כששה מנדטים כשעל-פי התהליכים הדמוגרפיים שמתחוללים במגזר החרדי לא מן הנמנע שהיא תצליח לזכות בשבע מנדטים בבחירות הבאות אם כל תומכיה ילכו אל הקלפי. מדובר בגוש גדול של חברי כנסת, שההתנהלות הפוליטית של אנשי הליכוד מרחיקה ממנו. הרי מבחינה עובדתית, מנהיגי החרדים עלולים להגיע בקרוב להחלטה האסטרטגית, כי שווה להם יותר לתמוך באופן מובהק במנהיג ממפלגות השמאל, כיוון שזה לא יפחד לתת להם יותר תקציבים - כפי שאכן כך קרה בעת ממשלת קדימה. ההחלטה הזו תנבע בין השאר מהעובדה הפשוטה שבנושאי דת ומדינה רק מפלגות הימין נמצאות תמיד תחת התקפה תקשורתית כאילו הן מוכרות את המדינה לחרדים. מפלגות שמאל לעומת זאת לעולם לא יותקפו בנושאים אלו, כיוון שתהליך השלום, שמהווה סוג של פרה קדושה, שווה בעיני נותני הטון במדינה את האתנן הכלכלי שניתן לחברה החרדית תמורת הסכמתה לויתורים הטריטוריאליים.

הפיכת המגזר החרדי למזוהה עם תנועת קדימה ומפלגות השמאל תייצר שובר שוויון פוליטי, שיהפוך את המחנה הלאומי ללא רלוונטי בעשור הקרוב לפחות. הרי יחד עם תמיכת הערבים, מרץ, מפלגת העבודה והחרדים, שכבר כיום מהווים כוח פוליטי של כ32 מנדטים (מצב שיישאר כך גם בבחירות הבאות אפילו אם העבודה תאבד מנדטים רבים למפלגות שמאל אחרות), תצליח קדימה בקלות לגייס את הרוב הדרוש להקמת ממשלה יציבה כשתנועת שס ככל הנראה תצטרף בקלות רבה לממשלה כזו.

מבחינה זו, ההתנהלות הפוליטית של גדעון סער, סילבן שלום ודומיהם מייצרת את ההזדמנות לה השמאל מחכה מאז 1977. אז המהפך הפוליטי שעברה החברה הישראלית התרחש בין השאר בגלל החלטה של המפד"ל המדינית פוליטית לפרק את הברית ההיסטורית עם מפלגת העבודה ולהצטרף את ממשלתו של מנחם בגין, ואילו כיום יתרחש מהפך הפוך כזה עקב ההחלטה של החברה החרדית להיצמד אל השמאל הישראלי וזאת מתוך רצון לקדם באופן קל יותר את עקרונותיה.

בהקשר לכך יש לציין, כי החלטה חרדית אסטרטגית כזו תשפיע על הפוליטיקה הישראלית יותר מהמפץ הגדול שחולל אריאל שרון בשעתו כשהקים את קדימה. הקמת קדימה לא הצליחה בסופו של דבר לשבור את השוויון הפוליטי בישראל וזאת עקב נטייה המובהקת לכיוון השמאל תוך כדי שהיא תופסת את מקומה ההיסטורי של מפלגת העבודה. לעומת זאת זליגת המגזר החרדי לכיוון מחנה השמאל תהווה שינוי אמיתי בו חלק משמעותי מקהל הבוחרים בישראל יעבור באמת למחנה פוליטי אחר.

אמת פוליטית פשוטה זו הייתה צריכה להוביל את הליכוד לחפש דרכים יצירתיות רבות כדי לרצות באופנים רבים את החברה החרדית. אולם משיקולים תקשורתיים של נראות ציבורית יפה מעדיפים חברים מרכזיים במפלגת השלטון לבצע חרקירי פוליטי חסר תקדים.

הנקודה שעצובה ביותר בהתנהלות הנוכחית של חברי הליכוד היא העובדה שאכן דרושה מהפכה במגזר החרדי. כמות לומדי התורה והעניים במגזר הזה גדולה מידי וגם מנהיגיו מבינים שיש לאפשר לרבים יותר לצאת לעבוד ואף לשרת שירות חובה בצה"ל. אולם כדי שההבנה הזו תהפוך למציאות, על הפוליטיקאים לוותר על הרצון המיידי בעשיית כותרות ובהוכחת הישגים ממשיים בטווח הקצר, זאת כדי לאפשר לחברה כולה, תוך דיאלוג עם החרדים, לייצר את המהפך החברתי הזה בדרכי שלום. רק דיאלוג מכבד ואמיתי יאפשר למגזר החרדי להיפתח למדינה ולצאת לעבוד.

אולם במקום לקיים את התהליך החשוב הזה באופן הנכון מעדיפים הפוליטיקאים הקטנים של הליכוד את כותרות העיתונים, כשבכך במקום להוביל את המהלך ההכרחי הזה, הם דווקא מעכבים אותו ויוצרים בעולם החרדי תחושת נרדפות והסתגרות. הרדיפה התקשורתית הזו אומנם נראית טוב כשצריך להתמודד בפריימריז, אולם לאורך זמן היא ניצחון פירוס וגרימת נזק משמעותי למדינת ישראל. ורק על כך אולי מגיע לליכוד באמת לשבת באופוזיציה בעשר השנים הבאות.