חשוד בלי זכויות

לכל מי שחרד לזכויות האזרח בישראל, כדאי לקרוא את הפרוטוקול מהדיון בהארכת מעצרו של ראש עיריית נצרת עלית, שמעון גפסו. כדאי לקרוא ולהבין כיצד עוצרים ראש עירייה בישראל, כיצד זכויות יסוד של חשוד נרמסות באישורו של בית המשפט.

בקשת המעצר מסתמכת על דוח סודי של המשטרה. 22 פעמים במהלך הדיון היפנה נציג המשטרה, רב-פקד אלישע קוגן, את בית המשפט לדוח זה. הפניות אלו נעשו כולן בעקבות שאלות של הסניגורים, משמע: הם לא זכו לקבל מענה.

קוגן לא הסתפק בכך. שש פעמים נוספות מסר תשובות בכתב לעיניו של השופט בלבד, ועוד שמונה פעמים סירב להשיב על השאלות - והשופט רפי ארניה אישר לו את הדבר. ארניה עצמו הגדיל לעשות כאשר התערב במהלך החקירה שערך סניגורו של גפסו וקבע: "החקירה נמשכת זמן רב מידי מהנדרש. מתיר לבא כוח החשוד לשאול מספר שאלות ספורות בלבד". כלומר: לא מספיק שקוגן לא עונה - הסניגור אפילו לא יכול לשאול.

זכות יסוד של כל נאשם היא לדעת מהן ההאשמות נגדו ומהן ההוכחות עליהן מתבססת התביעה. הזכות הזו אינה עומדת לחשוד. בעניינו אפשר להגיש דוח סודי ולכתוב בו כל דבר; אין לו שום אפשרות לדעת מהן הראיות ומי העיד נגדו. והכל - חוקי לחלוטין. אלא שעל מערכת כזו כבר אמר ישעיהו הנביא: "וַיקַו למשפט והנה מִשְׂפַּח, לצדקה והנה צעקה".

ודאי שיש מקרים בהם יש להסתיר מן החשוד את הראיות, שמא יפעל לשבש אותן. אבל הרי לשם כך בדיוק הוא נשלח למעצר. אז אחת משתיים: אם החשוד מאחורי סורג ובריח - צריך להראות לו את הראיות; ואם הוא לא יודע מהן, כי מסתירים אותן ממנו - צריך לשחרר אותו. אלא אם כן המשטרה אינה סומכת על עצמה וחוששת שהחשוד ילמד בדרך-לא-דרך מהן הראיות - אבל זו בעיה שלה.

שימו לב, שמדובר במעצרו של ראש עירייה, כך שסביר להניח שהיה לו ייצוג טוב יותר מאשר לחשודים רבים אחרים ושבית המשפט הקדיש יותר זמן לעניינו. עכשיו צאו ולימדו בקל וחומר, מהו גורלו של עציר מן היישוב, המובא לסרט הנע של שופטי המעצרים, אותו מניעים בין היתר דוחות חסויים וחוקרים המסרבים להשיב.