האם ישראל במהותה נגד שלום וזכויות אדם?!

אחד מכלי הנשק של הימין הקיצוני במאבקו נגד השמאל הוא עשיית דה-לגיטימציה לעמדות השמאל. זהו נשק מסוכן מאוד במשטר דמוקרטי, מכיוון שהוא עלול לגרום בקלות יחסית למעבר מוויכוח, שהוא מנשמת אפה של הדמוקרטיה, לפגיעה פיזית במתנגדים, ואף לידי רצח ממש. כאלה היו שני המקרים של יונה אברושמי, אשר זרק רימון יד לעבר הפגנת "שלום עכשיו" בירושלים ורצח את אמיל גרינצווייג ז"ל, ושל יגאל עמיר אשר רצח את יצחק רבין ז"ל.

עתה, כאשר הימין הקיצוני צבר מספיק כוח פוליטי, הוא הצליח לגרור אחריו גם חלקים מהימין ה"מתון". יחדיו הם העבירו החלטה בכנסת לחקירת מקורות המימון של עמותות הפועלות לזכויות אדם, ועמותות למען השלום. המסר הוא חד-משמעי: מדינת ישראל רואה בפעילות למען זכויות האדם ולמען השלום, פעילות אנטי-ישראלית!

משמעות הדבר חמורה ביותר. לא זו בלבד שנפגעת אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה - החופש לבקר את פעולות השלטון - אלא שיש בזה גם הכרזה לגבי אופייה של מדינת ישראל. לפי החלטה זו, המדינה במהותה מתנגדת לזכויות אדם ולשלום!

לא רק את השמאל הופך הימין לאויבי העם, אלא גם את בנות-בריתה של מדינת ישראל. את התומכות הגדולות ביותר של ישראל הימין הופך לאויבות, ולא רק את ארה"ב.

האיחוד האירופי הסכים לתת הקלות משמעותיות לישראל בסחר עימו; במסגרת ההסכם שלו עם ישראל יש סעיפים המתנים את ההסכם בשמירת זכויות אדם. למרות שישראל אינה עומדת בתנאי זה, אין האיחוד האירופי מבטל את ההסכם, ובמקום זאת הוא תורם לארגוני זכויות אדם בישראל. במילים אחרות, במקום להפעיל לחץ אפקטיבי על ממשלת ישראל לחדול מהפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים ובישראל, מנקים האירופים את מצפונם בתרומות לארגוני זכויות האדם בישראל. בעיני הימין הקיצוני זה הופך את האירופים לשונאי ישראל. שר החוץ של ישראל נראה כמתאמץ להפוך את האירופים לשונאי ישראל, ומי יודע, אולי אף יצליח בכך.