|
|
מנחם בגין וחוסני מובארק בימים של שלום [צילום: חנניה הרמן/לע"מ]
|
|
|
|
|
הכוחות המתונים בארצות האיסלאם מאבדים גובה. רודנות של שנים היא רודנות, לא משנה כמה היא מזכירה דמוקרטיה - מדינה המתבססת על חוקה דתית כלשהי, אינה יכולה להיות דמוקרטית בהגדרתה, זה נוגד אותה לחלוטין. רודנות במסווה של דמוקרטיה, כמוה הפגנה במסווה של דמוקרטיה.
במצרים, הפגנות האלפים, הרבבות והמיליונים אינן לשם דמוקרטיה אלא לשם החלפת הרודן. חוסני מובארק היה שלושים שנה, די. הגיעה העת להחליף אותו. זוהי המטרה לאמיתה. צורת השלטון תשתנה? לא בטוח. הנשיא יוחלף. לכן ההפגנות והצעדות קטלניות באופיין, כי הן מתמקדות בהשתקה המוחלטת של האופוזיציה, כפי שעושה השלטון כיום עם חסימת האינטרנט - מה שמגביר את התסכול עוד יותר.
אך מעל הכל מרחפת השאלה שמרתיעה ומדאיגה אותנו מכל: מי יחליף את מובארק? אם האחים המוסלמים יעלו לשלטון, מצרים תהפוך למדינה מוסלמית המבוססת על חוקי השריעה. שם המצב יציב בהרבה מבדמוקרטיה, שם אנשי הרוח הם המנהיגים מאחורי הקלעים. הסיבה לכך פשוטה - בממשל דתי המנהיגים אינם נקבעים מתוקף כמות קולותיהם אלא מתוקף סמכותם, עומק ידיעותיהם בדת.
הקצנה דתית בחילופי הגברא במצרים תוביל לכך שהישגו הגדול היה בשל מנחם בגין. מאז דרש סאדאת את סיני עד לגרגר האחרון, לא נשא גוי אל גוי חרב, לפחות לא מהצד המצרי. זה סופו של כל בלון - להתפוצץ, וזה סופו של כל שלום עם משטר שכזה. הוא בר-חלוף. כמו שהשייח' לא היה משטר האייתולות באירן, כמו שמובארק הוא לא האחים המסולמים במצרים, כמו שעבדאללה אינו פלשתיני, כך אבו מאזן אינו חמאס.
מזרח תיכון חדש קם עלינו, כדאי שניערך בהתאם.
המלכות, וכל שררה ביצועית, תיכון, בעלמא דשיקרא, רק בידי מי שיש בו חספוס ו'שוויצריות' ועזות-פנים, ותולדותיהן - התחכמות ו'עיגול פינות'
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
