עם קוריקולום עשיר של 25 שנות-ניסיון קולינרי, קנה השף אליעזר לויה את עולמו כאחד המסעדנים המובילים בארץ. אחרי הצלחתו המסחררת ב"פרסקו" שברחובות, עם הסגנון הרומני המעולה שלה, הוא השיק, בשעה טובה ומוצלחת, את "שמאלץ" (רחוב בקר 11, באזור התעשיה של ראשון-לציון), כדי לשמח את לבם של חובבי המטבח היהודי של פעם.
אל המסעדה החדשה הגענו בצהרי יום-חורף גשום וקר. מצאנו מסעדה קומפקטית, מעוצבת בטוב-טעם, עם אווירה אינטימית ומשפחתית של ממש. הצצה חטופה בתפריט המגוון שהוגש לנו, חשפה את שאהבה נפשנו: מעדני השמאלץ של ימים עברו, שאולי רק מי שהזדקן כמונו נכסף אליהם בערגה רבה כל-כך.
|
|
|
|
|
המסעדה מבפנים [צילום: יח"צ]
|
|
כל עוד נפשנו בנו דילגנו על המנות העיקריות והלכנו היישר לקינוחים. קוגל חמים, משגע פילים, עם צימוקים, ושהשבח לאל נעדר טעם שומני, הותיר אחריו טעם של עוד, וכמוהו היה גם לפתן התפוחים והשזיפים המרענן, שנעדר אומנם סוכר, מטעמים דיאטתיים, אך בכל זאת היה מתוק כצפיחית בדבש. אל אלה התלווה קפה שחור מהביל, עם הל ומחמם לב.
על הארוחה הדשנה שבאה אל פינו שילמנו 170 שקל, כולל תשר של 15 אחוז למלצרית נינוחה ואדיבה, שעשתה כל שלאל ידיה כדי להשביע את רצוננו. ובסולם הקולינרי, מ-1 עד 10, הענקנו ל"שמאלץ" את מלוא הנקודות.
|
|
|
|
|
השף אליעזר לויה [צילום: יח"צ]
|
|
|
היינו בשניים, ועל בטן מקרקרת מיהרנו להזמין מרק-עוף עם שתי כופתאות ומרק-עדשים בנוסח מעודן. שניהם, שחיממו חדרי בטן, הדיפו ניחוחות נפלאים, שהזכירו לנו תבשילים מבית-אימא. החרה-החזיק אחריהם כבד קצוץ, שהוגש במנה נדיבה על צלחת גדושה, עטוף כולו בבצל, עם צנימים נלווים. הטעם היה שמיימי, אך משום שהיה כבד מדי בכמותו - נטלנו ממחציתו הביתה. גם קציצות הדג הממולא, עם החזרת, לא ביישו את האימא - זו של השף, כמובן, המסייעת לו במלאכת הבישול בנפש חפצה.
|
|
| תאריך: |
02/02/2011
|
|
|
עודכן: |
02/02/2011
|
|
|