|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
במצרים התחוללה הפיכה צבאית, וכמעט כל משטר צבאי מבטיח דמוקרטיה - וממשיך להחזיק ברסן השלטון. התמונה הפעם עשויה להיות שונה רק בשל ההיבט העממי של ההפיכה
|
מי שחושב שהדמוקרטיה עלתה לשלטון במצרים, כדאי שיחכה קצת. ייתכן שזה מה שיקרה בסופו של דבר, אך הניסיון מלמד שיש יותר סיכויים שהשלטון הצבאי יהיה ארוך מן הצפוי.
כל מי שתופס שלטון רוצה להישאר בו - חייל או אזרח. הדברים נכונים ביתר-שאת במצבי משבר, כאשר השליט בטוח שרק הוא יכול להשיב את הביטחון ולהבטיח את היציבות. לפעמים הוא טועה; ראו דבריו של חוסני מובארק רק לפני ימים אחדים. לפעמים הוא צודק, ויש לא מעט דוגמאות להוכיח זאת. כאשר מדובר בגנרל/ים העולה לשלטון כאשר קורס השלטון הקודם (ואין זה משנה אם הוא אזרחי או צבאי), הנטייה הזאת חזקה עוד יותר.
מה שראינו במצרים בסוף השבוע היה הפיכה צבאית, ולא משנה איך יציגו זאת וכיצד ינסו לעטוף זאת. הנשיא הודח והצבא נטל לידיו את מושכות השלטון, תוך שהוא מבטיח שמדובר בתקופת מעבר קצרה בלבד עד לקיום בחירות דמוקרטיות. העניין הוא, שלא רק החלק הראשון של המשפט הקודם מאפיין דיקטטורות צבאיות, אלא גם חלקו השני.
עוד לא נולד המשטר הצבאי שלא יבטיח שהנה או-טו-טו הוא הולך, שיישבע בנקיטת חפץ שכל רצונו לחזור לקסרקטיניו, שיצהיר שרק העם הוא שיבחר את מנהיגיו. וכמעט עוד לא נולד המשטר הצבאי שלא יפעל בניגוד גמור להצהרות הללו.
מישהו זוכר איך מובארק הגיע לשלטון? הכל התחיל בהפיכת הקצינים החופשיים ב-1951 - ההפיכה הצבאית הידועה ביותר בין הרבות שפקדו את המזרח התיכון במאה ה-20. מהפיכה זו יצא גמאל עבד אל-נאצר כשליט, הוא סידר לעצמו ניצחון בכל מערכות הבחירות והיה השליט הבלתי מעורער עד מותו ב-1970. סגנו, אנואר סאדאת, ירש אותו והבטיח את שלטונו בבחירות שהיו דמוקרטיות וחופשיות בדיוק כמו אצל קודמו. עם רצח סאדאת ב-1981, בא מובראק במקומו ושוב - נותר על כסאו 30 שנה (יותר משני קודמיו גם יחד) באמצעות בחירות מפוברקות.
כלומר: שליטי מצרים ב-59 השנים האחרונות היו כולם תוצר של הפיכה צבאית, והדמוקרטיה שלהם הייתה למראית עין בלבד. לכן, אין לזלזל באפשרות שגם בשנים הקרובות נראה את המשכו של אותו תהליך. ואגב: זה בדיוק המצב בסוריה מאז שנות ה-50, זה היה המצב בעירק עד הכיבוש האמריקני, זה המצב בלוב מאז שנות ה-70. כך שאין בעולם הערבי מסורת של דמוקרטיה בכלל, ושל מעבר משלטון צבאי לשלטון דמוקרטי בפרט.
עם זאת, יש הבדל משמעותי בין מצרים של 2011 לבין מצרים של 1952: המעורבות העממית. לא בטוח שהצבא המצרי רוצה ויכול להתמודד מול מאות אלפי המפגינים. החיילים הפשוטים קרובים הרבה יותר למפגינים בכיכר אל-תחריר מאשר לגנרלים שלהם, הן מבחינת הרקע הסוציו-אקונומי והן משום שלרבים מהם יש בני משפחה וידידים אם לא בין המפגינים, אזי בין אלו המזדהים איתם.
נסכם: מבחינת התיאוריה והפרקטיקה של הפיכות צבאיות בכלל ובמזרח התיכון בפרט, ניתן לשער שהשלטון הצבאי במצרים יימשך תקופה לא-קצרה. רק הנסיבות המיוחדות של שלושת השבועות האחרונים יכולות לשנות תמונה זאת.
|
| תאריך:
|
12/02/2011
|
|
|
עודכן:
|
12/02/2011
|
|
איתמר לוין
|
|
היקף התמיכה של ממשלות זרות בארגונים פוליטיים בישראל נחשף במחקר שנערך על-ידי "המכון לאסטרטגיה ציונית" ו-NGO-Monitor. המחקר חשף את האסטרטגיה שבה פועלים הארגונים בתחומים פוליטיים לשם השפעה על סדר היום הפוליטי ולשם הכרעה בענייניה הפנימיים של ישראל. מעורבותם של ארגונים אלה בקביעת המדיניות, בתהליכי החקיקה ובהשפעה על השיח הציבורי, נעשית בין השאר על-ידי עתירות לבג"ץ, הפצת מחקרים, פרסום חומרי לימוד, הפעלת שתדלנים בכנסת, ייזום קמפיינים ציבוריים וכדומה.
|
|
|
|
|
בימים אלה ממש מסתיים פרק בספר ההיסטוריה של המזרח התיכון - של דיקטטורות שרבצו על קנה הנשימה של ההמונים, של מושחתים תומכי הדיקטטורים ששדדו את אוצרות העמים הערביים והפקידו אותם בחשבונות ממוספרים בשוויץ. שחיתותם של אלה גרמה לעיוות של תקציבי המדינות, למיעוט השקעות ביצירת מקומות עבודה חדשים ולאבטלה קשה, לעוני מחפיר, לבורות עמוקה, להקמתן של שכונות עוני שבהן מתגוררים מיליוני ערבים ללא תשתיות, לזעם המונים ולרצון עז לסלק את השכבה השלטת. בימים אלה נפתח פרק חדש בספר ההיסטוריה של המזה"ת שבו ההמונים הרעבים, המוזנחים, המובטלים, העניים והחולים, פרצו את מחסום הפחד מהצבא, מהמשטרה ומארגוני הביטחון, זרמו אל רחובות ערי הבירה ברבבותיהם והוכיחו לשליטים האכזרים והמושחתים ששלטו בהם עשרות שנים, כי הם "טעו בגדול", וכי ההמונים מסוגלים להביא שינוי מאוד משמעותי במצבם.
|
|
|
|
|
אנטישמים בעולם המציאו דרך חדשה, מרומזת יותר, של מתקפה: קמפיין להטלת חרם, להימנעות מהשקעות והטלת עיצומים (BDS) על ישראל.
|
|
|
|
|
העיתון "על המשמר”, עליו השלום, היה לחם חוקו של ציבור השומר הצעיר. עיתון דק כתוב בצפיפות ובלי תמונות, כך מעידים הילדים שבגרו - עיתון לאנשים חושבים, שבראשו התנוססה הסיסמה של השומר הצעיר: לציונות-לסוציאליזם-ולאחוות עמים. השומר הצעיר היה התגלמות האיפכא מסתברא. מצד אחד הוא ייצג ציבור מצומצם ביותר, מצד שני טען למנהיגות דמוקרטית; מצד אחד היה השומר של האומה העברית, ומצד שני דגל במדינה דו-לאומית; מצד אחד היה תועבת האיסלאם מהיותו גם יהודי גם קומוניסטי וגם חמוש, ומצד שני טיפח קרבה לשבטים המוסלמיים הנודדים (בדואי פירושו נודד), תוך התעלמות מן המורשת המוסלמית הרואה ביהודי הריבוני בן מוות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
