ואף על-פי כן, דמוקרטית!

אי-אפשר שלא לעקוב בהשתאות אחר האירועים המתרחשים במזה"ת מאז תחילת 2011. זה התחיל בתוניסיה, התגלגל למצרים, ועבר לבחריין, ללוב ולאירן. לפי ההתרחשויות באירן, יש סיכוי שגם באירן תיפול הדיקטטורה. קשה להעריך לאן כל זה הולך. דבר אחד ברור - דמוקרטיה מערבית לא תצמח במזרח התיכון, וגם אין צורך בכך. אבל בהחלט יכולים לצמוח משטרים מעין-דמוקרטיים, המתאימים לתושבי המזה"ת ולצרכיהם, שיאפשרו דיאלוג בין הקבוצות החברתיות השונות וביקורת ציבורית על השלטון באופן מתמשך ויומיומי.

את המחאה הציבורית בתוניס ובמצרים הוביל מעמד הביניים העירוני המתרושש, בעל ההשכלה אך חסר העבודה. מעניין שהכפריים החקלאיים, העניים המרודים, תמכו דווקא במשטרו של חוסני מובארק. המחאה כוונה כלפי האליטה הפוליטית השלטת, שהיא גם האליטה הכלכלית השליטה. הנה לכם נוסח המזרח התיכון להון-שלטון.

"דמוקרטיית הערכים" ו"דמוקרטיה פרוצדוראלית"

מעניין: בעשור וחצי האחרונים התרחשו במדינת ישראל בדיוק אותם התהליכים הכלכליים-חברתיים שהובילו למחאה הציבורית ולמיגור השלטון הרודני בתוניס ובמצרים. בחמש-עשרה השנים האחרונות נוצר וקם בישראל מעמד הטייקונים, והתגבש הצבר הון שטרם נודע כמותו במדינת ישראל. מנגד החל תהליך שחיקה של מעמד הביניים הישראלי, שהלך והתגבר, ו"זרק" את בני מעמד הביניים לשני כיוונים. המיעוט החזק "נזרק" כלפי מעלה, והצטרף אל הבורגנות הישראלית. הרוב החלש מסמן כיום באופן הברור ביותר את התפוררותו של מעמד הביניים הישראלי.

בימים האחרונים נעשים גם בישראל ניסיונות לעורר את מעמד הביניים הישראלי למחאה ציבורית. בהפגנה שיזמה השבוע תנועת עמ"י - עתיד מדינת ישראל - ברחבת המוזיאון בתל אביב, ראיתי מישהו שהחזיק שלט "כיכר א-תחריר זה כאן". אז כיכר א-תחריר זה לא בדיוק כאן, אבל גם כאן יש סיבות טובות כדי להשתחרר: להשתחרר מההון-שלטון, להשתחרר מהאזיקים הכובלים את כולנו, להשתחרר מהפחד המשתק, להשתחרר מתפישות מחשבתיות שאבד עליהן הכלח ומהשקרים, להשתחרר מהזלזול בכבוד האדם, להשתחרר מהזלזול בחינוך ובתרבות, ומהכפייה הדתית.

בשני העשורים האחרונים מתקיים בישראל ויכוח בין תומכי התפישה של "דמוקרטיית הערכים", לבין התומכים בתפישה של "דמוקרטיה פרוצדוראלית". לפי הראשונים, משטר דמוקרטי מבוסס בראש ובראשונה על ערכים. בהתאם לתפישה זו, יש להגביל את כוחו של הרוב, כאשר הרוב מבקש לשלול מהמיעוט את זכויותיו - זכויות הנגזרות מהערכים הדמוקרטיים היסודיים. לפי האחרונים, די למשטר דמוקרטי שיקפיד על פרוצדורות, כהכרעת רוב, שקיפות וכולי. לית מאן דפליג שהראשונים כוללים בתפישתם גם את האחרונים, ואילו האחרונים מסתפקים בשמירה על הפרוצדורות הדמוקרטיות בלבד. את התפישה של דמוקרטיית הערכים מוביל בעקביות בישראל, מאז שנת 1992, בית המשפט העליון. התפישה הפרוצדוראלית של הדמוקרטיה, לעומת זאת, שלטת בממשלה ובכנסת (מובן שבכנסת יש נציגים גם לתומכי "דמוקרטיית הערכים"). הוויכוח בין שתי התפישות טרם הוכרע באופן ציבורי בישראל, אבל את תוצאות התפישה הפרוצדוראלית של הדמוקרטיה בכנסת אנו רואים כיום בשטף הצעות החוק הגזעניות והאנטי-דמוקרטיות המציפות אותה.

המרחב הציבורי הדמוקרטי בישראל הולך ומצטמצם, והדמוקרטיה הישראלית הולכת ומתרוקנת מן הערכים הדמוקרטיים. לקראת הסוף לא תיוותרנה אלא הפרוצדורות הכמו-דמוקרטיות בלבד. בסוף התהליך הדמוקרטיה הישראלית תתכווץ לממדיה של קופסה כחולה, בגודל של כ-40/40 ס"מ, היא קופסת הקלפי. מכאן יבוא השינוי בישראל. ואף על-פי כן - דמוקרטית!