לא ייפלא ש
ירון לונדון שהמליץ לנכדיו, באחד ממאמריו, שהם יכולים לחיות במדינה אחרת זולת ישראל, שבמאמרו (
ידיעות אחרונות, 16.5.11) הצטרף לפלשתינים המקוננים על הקמת מדינת ישראל ביום הנכבה, והוא מזכיר לנו:
"אלפי תושבים גורשו במלחמת תש"ח... כמעט כל מי שלא ברחו - הונסו... 400 כפרים נהרסו... לא רק הפלשתינים התנערו מהחלטת החלוקה, אלא אף אנו, אלא שהם, הטיפשים, הודיעו על כך בגלוי ופתחו במלחמה, ואנחנו כרתנו הסכם חשאי עם עבדאללה ואפשרנו לצבאו לתפוס את הטריטוריה שבה שלטה הממלכה השכנה עד מלחמת ששת הימים... עיינתי בכתביהם של מנהיגים ציונים אשר קראו ל'טרנספר' עשרות שנים לפני הקמת המדינה".
כך, עטוף בשחורים ואפר על ראשו, משתתף לונדון באבל הפלשתיני על הקמת מדינת ישראל, ולא נותר לו אלא לצעוד עוד צעד אחד קטן קדימה ולהטיף לזכותם של הפלשתינים לשוב ליפו, לחיפה ולעכו, משם גורשו על-ידי הציונים. הרי נכדיו, על-פי המלצת סבם-אוהבם, יחיו אז לבטח בחו"ל.
ואת מטרת המאמר מגלה לונדון בסיפא: "האם מותר לנו לשקר בתגובה לשקריהם [של הפלשתינים, ג"ג]? אנשי ארגון 'אם תרצו' חושבים שכן, או שמא נפלו במלכודת השקרים שסיפרנו לעצמנו. המסמך שכותרתו
'נכבה חרטא' אינו היסטוריה אלא תעמולה".
וברוב ביזיון וקצף, הדברים הללו פורסמו ב"עיתון של המדינה" ב-16.5.11, יום הולדתו ה-149 של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, שלונדון מלין שהוקמה על אסונם של הפלשתינים. ואת התשובה ללונדון ולדומיו היטיב לבטא בזמנו אפרים קישון: "סליחה שניצחנו!!!".
