קריסת הסיסמאות

הפצת סיסמאות היא מן המאפיינים הבולטים של המשטרים בארצות ערב שעלו לשלטון במרוצת ששת העשורים האחרונים באמצעות הפיכות למיניהן. הצטיינו בכך רודנים כמו חאג' אמין אלחוסייני, גמאל עבד אלנאצר, אחמד שוקיירי, יאסר ערפאת, סדאם חוסיין, חאפז אלאסד, בשאר אלאסד, חסן נסראללה, מועמר קדאפי ומחמוד אחמדי ניג'אד, שהפגינו עויינות יתר כלפי ישראל. חוט השני המאפיין את כל ההתקוממויות המתרחשות בימים אלה הוא קריסת האפקטיביות של הסיסמאות. הזמן נוקף, הסיסמאות מתרבות ומקצינות ותיסכולם של ההמונים גובר, בהיווכחם כי מגמת הסיסמאות היא אחת: כיסוי על המחדלים והכישלונות של השלטון המפיץ אותן.

להלן מדגם של סיסמאות שאימצו שליטי ערב מאז הקמתה של ישראל:

• ישראל היא מדינה מדומה, תוך שימוש בביטוי "מה שמכונה ישראל".

• ישראל מדינת הכנופיות.

• יש לזרוק את ישראל בלב הים.

• ישראל יציר כפיו של הקולוניאליזם.

• ישראל מפלצת.

• האיחוד בין סוריה ובין מצרים הוא צבת שתחנוק את ישראל.

• אין קול שעולה על קול המלחמה (והכוונה למלחמה נגד ישראל).

• מן האוקינוס הגועש ועד המפרץ המתקומם כולם אחריך יא נאצר.

• אחדות, חירות וסוציאליזם.

• אומה ערבית אחת בעלת שליחות אחת.

• שלושת הלאווים נגד ישראל: לא הכרה, לא מו"מ ולא שלום.

• חזית הסירוב והעמידה האיתנה נגד ישראל.

• נפט הערבים לערבים.

• הבעיה הפלשתינית היא הליבה של כל הערבים.

• אוסף הסיסמאות ההזויות של קדאפי, כפי שהן מופיעות בספרו "הספר הירוק", ובראשן סיסמה הקוראת להקמת מדינה משותפת לישראל ולפלשתין שתיקרא "אישרטין".

• סוריה היא הלב הפועם של האומה הערבית.

• ההתנגדות (מוקאוומה) של חיזבאללה תשחרר את ירושלים.

• מדינה פלשתינית מן הנהר ועד הים.

• סוריה, חמאס, חיזבאללה ואירן - חזית ההתנגדות לישראל.

• השואה היא שקר ציוני שמגמתו להקים מדינה על חשבון הפלשתינים.

שליטי ערב מפיצי הסיסמאות האכילו את עמיהם קש והוליכו אותם שולל. מטרת הסיסמאות הייתה ועודנה להסיח את דעת ההמונים מבעיותיהם האמיתיות, כמו העוני, השחיתות, הדיכוי, הבערות והחולי, ולהעסיקם ב"אויב הישראלי".

אלא שהזמן נוקף, והעמים שרומו במשך שנים מתחילים להבין כי שליטיהם הישלו אותם, וכי הסיסמאות המונפות אינן אלא תופעה קולית ריקה מתוכן.

גלי ההתקוממות הפוקדים את מרבית מדינות ערב בימים אלה הם התמרדות נגד סיסמאות השווא, ומבטאים את ההכרה כי ההסתה נגד ישראל מטעם השלטונות משמשת תירוץ בלבד. ההוכחה לכך היא שהמורדים כמעט שאינם מתייחסים לישראל. הם לא שורפים דגלי ישראל, והסיסמאות נגדה נשמעות רק במקרים בודדים. עיקר תשומת ליבם של המתקוממים מופנית לענייני פנים ולמצוקתם של ההמונים.

אלה אינם זועקים: "העם רוצה בנפילת ישראל". הם זועקים: "העם רוצה בנפילת השלטון". מבחינה מסויימת ההתקוממויות במדינות ערב נגד מפריחי הסיסמאות הן מסע התעוררות מן הסיסמאות עצמן, שעיקרן הפגנת התנגדות והפצת שנאה לישראל. תהיינה ההתפתחויות במדינות ערב אשר תהיינה, תופעה זו היא תמורה חיובית שיכולה להיות לה השפעה ארוכת טווח.