בכירי ממשל עדיין מסרבים לקבל את העובדה שניצבת מולם אידיאולוגיה איסלאמית רצחנית ובעלת שאיפות התפשטות, או שבלב ארצם צומחת "חמאסטן". ישראל היא עדיין אומה בהכחשה - לגבי האיסלאם, הטרור, ומעל הכל לגבי עצמה.
המנהיגות האנכרוניסטית אינה מבינה את הג'יהאד האיסלאמי, כיוון שהיא נרתעות אינסטינקטיבית מן הרעיון של מלחמת דת. היא מאמינה שבדומה לצבא הרפובליקני האירי, גם את האיסלאמיסטים אפשר יהיה לפתות בסופו של דבר, בעזרת חבילת הוויתורים המתאימה, לסיים את "המאבק המזוין" שלהם. זאת אמונת הבל: אי-אפשר לסגור עסקה עם מי שמבקשים להפוך את ישראל לרפובליקה איסלאמית ואת העולם כולו לאימפריה איסלאמית.
כיצד הגיעה מדינת ישראל למצב הזה בגישתה לקיצוניות האיסלאמית? האשָם, נעוץ בשילוב האידיאולוגי בין רב-תרבותיוּת, יחסיוּת מוסרית ואפיסטמולוגית, ותפישה מעוותת של זכויות אדם - שיחדיו "רוקנו מתוכֶן" את התרבות הישראלית. ישראל עודדה את המוסלמים לראות בעצמם קורבנות ולא הצליחה להחדיר בהם
כבוד לתרבות הרוב, וכך העלימה עין מהיווצרותו של מיעוט שתגובתו האינסטינקטיבית לטרור הינה היפוך סדרי המוסר. וכך, במקום ליטול אחריות על הג'יהאדיסטים היוצאים מקרבם, תובעים המוסלמים של ישראל מן הממשלה לטפל בתלונותיהם, אם בנוגע למוסלמים ביש"ע ואם בנוגע למעמדם של המוסלמים הישראלים ושל חוק השריעה.
מדאיגה עוד יותר היא נכונותם של אישים פוליטיים מרכזיים ואף אנשי ביטחון לשעבר, לשתף פעולה עם הפשיסטים האיסלאמיים. "הג'יהאד האיסלאמי הפך לזרוע הצבאית של השמאל". "השותפות האדומה-שחורה", מאוחדת במיוחד בשנאתה ליהדות ולמדינה היהודית. מתוך בוּרות היסטורית ותיאולוגית, קברניטי האקדמיה, התקשורת ואף רבנים כשלו (או סירבו) לתפוש את הקשר בין המתקפות על מדינת ישראל לאיום על עצם קיומו של העם היהודי.
במקום לראות בישראל קורבן של "המשטמה התיאולוגית" שרוחשים האיסלאמיסטים כלפי היהודים והמערב, הם מאשימים את ישראל (ואת בעלת-בריתה הגדולה, ארצות הברית) בכך שהביאה על עצמה את מתקפות הטרור, ומעלימים עין משכיחותה של אנטישמיות בוטה בקרב "חבריהם" המוסלמים.
חייבים לפעול מיידית ליישומה של תוכנית שאפתנית שתהפוך את כיוונו של התהליך אשר הותיר את ישראל פגיעה ביותר לאויביה ומסוכנת ביותר לבעלות-בריתה. ביטול חקיקה שגויה בתחום זכויות האדם, בקרה הדוקה יותר על ההגירה, שפיטה של קיצונים איסלמיסטיים בבתי דין מיוחדים, החרמה של ארגונים ואנשי דת שמעודדים קיצוניים, פיקוח הדוק על מסגדים ועל ארגוני צדקה ובתי ספר מוסלמיים - כל אלה ועוד יוכלו לעשות רבות להסרת האִיום המיידי.
לא פחות נחוצה, היא מערכת חינוך המחנכת לזקיפות קומה לאומית ותרבותית והדגשת איכותה, המיוחדת במינה, שאין כמותה, של התרבות היהודית ושל ערכים יהודיים. קשה לדמיין הישג גדול יותר מהפיכתה של ישראל לחמאסטן. וקשה לדמיין פרס גדול יותר לאיסלאמיסטים מהסתננות למדינה שהולידה את החירות. כל מי שישראל יקרה לליבו, או למעשה כל מי שיקרה לליבו הישרדותה של התרבות היהודית חייב להתעורר.
קיימות ארבע תופעות נפרדות כביכול: מסע האמוק להפסקת התחממות כדור הארץ (על-אף שכלל לא ברור שכדור הארץ מתחמם ואף פחות ברור אם יש לאנושות השפעה על האקלים או שמא הוא תוצאה של פעילות השמש בלבד); המאבק האימתני של אנשי "מדע" נגד כל טענה שלכוח עליון הייתה יד ביצירת העולם; השנאה היוקדת והבלתי רציונאלית לישראל וההתנגדות חסרת המעצורים ונטולת ההיגיון למלחמה בעירק.
בשורש כולן עומדת הפסילה של היסודות היהודיים של העולם. זו בעצם מלחמה בקדוש ברוך הוא. אין ספק כי מכונות המוות המשומנות ביותר ב-250 שנים האחרונות היו אלה שתודלקו על-ידי בנזין נטול אלוהים. מהטרור של המהפכה הצרפתית דרך סטלין והיטלר, פול פוט, מאו וקסטרו, הרוצחים הגדולים ביותר שמו את האדם במרכז ולא את האל.
כיום, התנועות הלא איסלמיות שפוסלות את ישראל עושות ככל שעולה בידן למחוק את החיבור של עם ישראל לארץ ישראל. מהמצאת עם פלשתיני יש מאין, דרך הפיכת ישו היהודי לילד פלשתיני ערבי, ועד הפיכת ישראל עצמה לגרמניה הנאצית ולקולוניה אירופית, אין אמת היסטורית שלא מוכחשת כיום על-ידי שונאי ישראל ובעיקר מוכחשת היא תורת ישראל.
כמו-כן, התמיכה האיתנה ביותר שיש לישראל כיום מגיעה מנוצרים מאמינים שרואים ביהדות את השורש והיסוד של האמונה הנוצרית שלהם. יהודים פוסט-יהודים בישראל, בארצות הברית ובכלל התפוצות שונאים את הציונים הדתיים דווקא כי קיומם מזכיר כי ישראל היא לא סתם מפלט ליהודים מסכנים אלא נחלת אבות.
מה שמשותף לקומוניסטים, הומוסקסואלים, ירוקים, אתאיסטים וג'יהאדיסטים הפועלים יחד, הוא פסילתם של עקרונות היסוד של העולם החופשי. לא מדובר רק בפסילת תורת ישראל. מדובר גם בפסילת שיקול הדעת של הפרט - שיקול דעת שמאפשר לאדם, בין השאר, להחליט במה להאמין ולקבל החלטות עצמאיות כיצד לארגן את חייו. כל התנועות האנטי מערביות הללו - כולל הג'יהאד -- פוסלות את הרעיון של שיקול דעת של הפרט ומצדדות בתפיסות עולם טוטאליטריות. אלה דורשות אמונה קולקטיבית המוכתבת להמון על-ידי "אצולה נאורה". קיצה של זו, קרוב מאוד מאוד.
כל זאת, ועוד, למדתי ממלאני פיליפס - הלביאה האמיצה. לו ירבו כמותה לעת גאולה אחרונה זו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
