בג"צ בונה לנו גשרים

כל טרוניה על כך שהתערבותו של בג"צ בשביתת הרופאים היא מעשה חריג ולא מקובל - כל טרוניה שכזו היא בבחינת התפרצות לדלת פתוחה. שכן, בג"צ עצמו בפתח החלטתו אומר זאת בפה מלא. וכך פותח בג"צ, בהרכב בראשות הנשיאה דורית ביניש, את דבריו: "העתירה שבאה לפנינו היא יוצאת דופן וחריגה מבין העתירות שבית משפט זה נזקק להם".

ואם יש מי שתוהה מהיכן הסמכות החוקית של בג"צ להתערב בסכסוך, בא בג"צ ויוצר לעצמו מקור סמכות מעניין: הסכמת הצדדים. הנה מה שאומר בג"צ בעניין זה: "לא נעלם מעינינו הקושי הנובע מכך שהסכסוך מצוי בסמכותו של בית הדין לעבודה, ועם זאת, לאחר קבלת עמדת הצדדים שהביעו נכונות להתייצב לדיון בעתירה...". עיננו הרואות: אין חובה להתייצב לדיון בבג"צ - אם אתה לא רוצה.

ועוד שאלה מעניינת: מהו ההליך הזה המתנהל בבג"צ בין הרופאים לבין המדינה? מהי מטרתו של ההליך הזה? האם המדובר בהליך שיפוטי? האם בסופו של ההליך יינתן פסק דין או החלטה מחייבת כלשהיא?

אומר בג"צ: "סברנו כי נוכח המשבר המתמשך...איננו פטורים מלהעמיד לרשות הצדדים גם את המסגרת של ההליכים בבית משפט זה ולנסות להניע מחדש את גלגלי המשא-ומתן".

ובכן, לא הליך שיפוטי שבסופו יינתן פסק דין, אלא ייצור אחר כלשהו המתנהל על-פי "המסגרת של ההליכים בבית משפט זה" ומטרתו "לנסות ולהניע מחדש את גלגלי המשא-ומתן".

הנה כי כן, בג"צ נטל כאן לעצמו תפקיד של מגשר. שאלה היא אם בג"צ לא הלך כאן גשר אחד רחוק מדיי.