ועדת טרכטנברג, תקציב הביטחון והזדמנות לשינוי

ועדת טרכטנברג הטילה את יהבה על תקציב הביטחון, או יותר נכון על קיצוץ בו, שיביא את הצדק החברתי המיוחל. לצד ההבנה שללא כלכלה בריאה ולאזרחים החיים בשביעות רצון אין מדינה (וגם אין ביטחון). יש כמובן לזכור שאיננו חיים במצב של שלום או אפילו בצלו של "מזרח תיכון חדש", כפי שחושב או חשב בעבר נשיאנו, אלא בארץ מלחמה.

האם ניתן לקצץ בתקציב הביטחון? בוודאי. האם הקיצוץ יקרה ב"שומנים"? בסבירות גבוהה שלא. אם כך, נשארנו במצב ללא מוצא, קיצוץ בתקציב הביטחון יפגע בצבא ממש ובכוחו, ימנע פיתוח אמצעי לחימה ויפגע בביטחון ואת זה איש אינו רוצה.

הפתרון כמובן הוא קיצוץ בתקציב הביטחון באותם מרכיבים שאינם מהווים ביטחון ישיר ונמנו רעיונות רבים בשנים האחרונות בנושא: התאמת שכר המשרתים שאינם לוחמים למקובל במקצועות דומים במשק האזרחי, הארכת מועד יציאה לפנסיה של משרתים שאינם לוחמים והתאמתו למקובל במשק, קיצוץ משמעותי במשלחות משרד הביטחון בחו"ל ועוד רעיונות רבים.

הבעיה כידוע שמשרד הביטחון שומר על תקציבו בבונקר ולא מאפשר לגורמי חוץ להיכנס אליו מנימוקים שונים, אבל אין ספק שרק שקיפות כלפי גורמים מחוץ למשרד הביטחון יאפשרו קיצוץ ראוי מבלי לפגוע בביטחון. זו כנראה אחת הסיבות שמשרד הביטחון עומד על רגליו האחוריות כבר עשרות שנים בהתנגדות לחדירה כלשהי לממלכתו. יש מספיק "בוגרי" צבא בכירים שעולמם הנוכחי הוא כלכלי שמבינים דבר או שניים בביטחון והתמחותם בהווה כלכלית.

על ראש הממשלה להחליט האם "מה שהיה הוא שיהיה", כדברי קהלת, או ברצותו שוועדת טרכטנברג תביא את השינוי הרצוי לא רק בצדק החברתי אלא בפתיחת תקציב הביטחון לעיניים החיצוניות למשרד.