לא מפקירים פצוע בכביש

נפל דבר בישראל. השופט המחוזי זכריה כספי, הטיל עונש מאסר כבד של 12 שנות מאסר בפועל, על טל מור, שהורשע בהריגתו של שניאור חשין ז"ל. מור הורשע בנהיגה בשכרות, אחרי צריכה מופרזת של אלכוהול וסמים אסורים, כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח. הוא נמצא אשם בהריגה ובהפקרת חשין ז"ל, מבלי להושיט לו עזרה ובהימלטות ממקום התאונה במהירות מופרזת (נקלט במהירות 152 קמ"ש בכביש 6). לאחר התאונה, שיבש הליכי משפט, הסתיר את הנזקים שנגרמו לרכב ומסר גרסת שווא באשר למצב הרכב ובאשר לנסיבות הימצאות הסם בדמו.

עוד בשנת 2001 קבע כבוד השופט מישאל חשין: "עבירה של הפקרה אחרי פגיעה...עבירה קשה ומכוערת היא. כולנו ידענו מה נזק יכול שייגרם לאדם בתאונת מכוניות ...והנה מוצאים אנו את הנוהג ברכב שהיה מעורב בתאונה נס על נפשו ומותיר את הנפגע מאחוריו מתפתל בייסוריו ואין מושיע. מעשהו זה של הנוהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימאלית לקיומה של חברה תקינה; בריחתו של הנהג מן המקום היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק וראוי הוא כי ייענש בכל חומרת הדין".

טל מור בחר לנהל משפט, ולהציג קו הגנה, שלדברי השופט היה "קו הגנה הזוי, בלתי מציאותי ודמיוני". מור לא נטל אחריות ולא הביע חרטה. אומנם בדברים שנשא טרם גזירת עונשו הביע צער על אובדן המנוח, אך בית המשפט התרשם שדבריו עמומים ומעורפלים ואינם חד-משמעיים. בנסיבות אלו, אין תמה שבית המשפט החליט להחמיר בעונשו. מגמת החמרת הענישה, מתבטאת בכל אחת מהעבירות בהן הורשע, כל אחת בפני עצמה. לפיכך, העונש שקיבל מור, כבד, חמור, אך לא מפתיע. הוא מהווה המשך לוגי של מגמת ההחמרה הכללית ולוקח בחשבון את חומרת נסיבות האירוע והתנהלות הנאשם.

הענישה המחמירה אמורה להרתיע את השיכורים בפוטנציה, את הדורסים בכוח ובעיקר את המפקירים הפוטנציאלים. מנקודת המבט המשפטית, ובוודאי מתוך ההיבט האנושי, עדיף להתמודד בבית המשפט עם תוצאות תאונה - חמורה ככל שתהא, מאשר להתמודד עם הכתם המוסרי וייסורי האשמה בשל הפקרת פצוע המתבוסס בדמו למוות. תאונות קורות, אך ניתן לצמצם את נזקן הקטלני בהגשת סיוע מיידי. ענישה תוטל, אך ניתן לצמצם את עוצמתה בהפגנת כוונות טובות.