כיצד מנוהלות אגודות הסטודנטים בישראל?

שנת הלימודים האקדמית נפתחת במלואה, וכמידי שנה גם השנה ישלמו הסטודנטים אלפי שקלים על לימודיהם כאשר חלק משמעותי מתוכם הם תוספות - אגרות שונות בניהם תשלום עבור חברות באגודת הסטודנטים ואגרה שלא קיימת בכל המוסדות - אגרת רווחה או דמי רווחה. כאן נסביר את התשלומים ואת התנהלות אגודות הסטודנטים בישראל.

חוק זכויות הסטודנט כולל סעיף המאפשר לכל סטודנט להיות מיוצג ולהנהלות המוסדות להכיר ולצרף את הגופים המייצגים את הסטודנטים לוועדת המשמעת של המוסד.

אגודות הסטודנטים אינן מועצות תלמידים, מתוך הרצון לעצמאות מלאה של אגודות הסטודנטים הוחלט כי הן ינוהלו בצורה של עמותות עצמאיות במקביל למוסדות האקדמאיים, כך שכל הניהול של אגודות הסטודנטים יהיה עצמאי ולא יהיה תלוי בהנהלות המוסדות האקדמאיים.

הקמה של עמותות כרוכה בהוצאות כספיות. כל עמותה צריכה לשלם מס שנתי לרשם העמותות, על כל עמותה לנהל את כספיה על-ידי רואה חשבון, ולפעול בצעדים מסוימים עם עו"ד לצידה.
מאותו רגע על אגודת הסטודנטים לגייס כספים כדי לפעול - כלומר לשלם את המס, לשכור רואה חשבון ויועץ משפטי (עו"ד) ולצורך כך החלו בגביית דמי חבר באגודות הסטודנטים.

ניהול אגודת סטודנטים מצריך זמן ומשאבים נוספים, זמן שמעבר לזמן הלימודים שדרוש לסטודנט כדי לעבוד ולממן את לימודיו והוצאותיו. לכן החלו אגודות הסטודנטים לפצות את ראשי האגודות בשכר. מאוחר יותר ובצורה שונה בין האגודות החל תשלום שכר גם לבעלי תפקידים נוספים (מזכירות, חברי הנהלה וכו') וכך החל מצב שמנגנון אגודת הסטודנטים הופך להיות מנגנון שעולה מאות אלפי שקלים בשנה לסטודנטים (בכל מוסד אקדמי).

הרצון הדמוקרטי לייצג והשכר בנוסף למעמד, הביא וקיים גם בחוק לצורך בקיומם של בחירות בעמותות - בחירות שבהן אלפי בעלי זכות הצבעה- בחירות שכוללות קמפיינים שעולים כסף.

הכסף לקמפיינים האלה מגיע משני תחומים - תחום אחד הוא התחום הפוליטי- הכוח הפוליטי הסטודנטיאלי מוכר בכל העולם (גם בארץ תבדקו את השנים האחרונות בכמה הפגנות ופעולות השתתפו הסטודנטים פעולות כמו - מחאת ניצולי השואה, המחאה נגד ההסדר הכספי עם ישיבות החרדים, המחאה החברתית ועוד...) בחלק מהמוסדות האקדמאים מונעים התערבות פוליטית גלויה לפחות. תחום שני שממנו מגיע הכסף - בעלי האינטרסים - חברות פרסום, חברות הפקת אירועים ועוד כאלה שמבקשים לסייע למתמודדים בדרך להנהלת אגודת הסטודנטים כדי שאילו יסייעו להם לאחר הבחירות. כך למשל בתי דפוס מסייעים בצורות שונות ורבות כדי שהפרסומים העתידיים יודפסו על ידם.

כל הניסיונות למנוע מימוני חוץ לא מצליחים (והאמת שגם אין יכולת להצליח בהם). כך נוצרו אגודות סטודנטים שפעילותם קשורה בעסקים ובגופים פוליטיים, ומטרותיהם השתנו מייצוג הסטודנטים לשמירה על האינטרסים של כל הקשורים בעניין - שמירה על האינטרסים של הנבחרים (שרוצים להמשיך בקדנציות נוספות) של המקורבים להם שסייעו להם להיבחר ושל קיום של ארגון כלכלי.

המצב הזה יוצר במקומות רבים (בעיקר במוסדות האקדמאיים הקטנים יותר) התרחקות של הסטודנטים. אחוז המשתתפים בבחירות לאגודות הסטודנטים נמוך מ-50% לרוב, מספר המתמודדים והפעילים יורד בהתמדה ואיכות האגודות יורדת.

בעבר היו מוסדות אקדמאים שהפרידו את גביית דמי החבר לאגודות הסטודנטים מגביית שכר הלימוד. באותה תקופה מספר החברים באגודה ירד משמעותית. כך הגיעו להסדר שחברות באגודת הסטודנטים משולמת יחד עם שכר הלימוד, אך מי שמבקש להסיר את חברותו מקבל את כספו חזרה. בשל המחיר הנמוך יחסית (כ-100 שקלים לשנה בממוצע) ובשל הביורוקרטיה הקשורה בביטול החברות רבים אינם מבטלים את חברותם (אך אינם משתתפים בפעילויות השונות).

וכך ממשיך להסתובב גלגל ייצוג הסטודנטים. צדק חברתי ביקש יו"ר ההתאחדות הארצית של אגודות הסטודנטים- הגיע הזמן שצדק חברתי יתחיל אצלו - באגודות הסטודנטים ובשינוי כולל של מבניהם ובחזרה לייצוג באמת של הסטודנטים.