מועצת העיתונות של ישראל או של האומות המאוחדות?

נכבדי חברי הנשיאות (באמצעות כתובת המייל של המועצה),

אני קורא על הצעת השינוי בחוק איסור לשון הרע (חצי מיליון עד עד מיליון וחצי ללא הוכחת נזק, חובת פרסום התגובה כלשונה וכיו"ב); נכנסתי לאתר האינטרנט של העמותה על-מנת להבין את עמדתה בנדון וראה זה פלא, בעמוד החדשות, שהוא עמוד הכניסה של האתר – אין כמעט בכלל ידיעות על ישראל, נראה כאילו מדובר במועצת העיתונות של האומות המאוחדות – ולא במועצת העיתונות של ישראל.

• "ההומור לא מתעורר אפילו באביב" (צרפת)

• "בית המשפט העליון בגרמניה עושה סדר בדיבה ברשת"

• "ממשל אובמה בקרב חדש נגד העיתונות"

• "בי.בי.סי: הייתה הצדקה לפרסום תמונות מותו של קדאפי"

• "ממשלה המנפיקה תעודות עיתונאי – רק בישראל" (קרן אור באפלה – השוואה בין אירופה לישראל)

• "תקופה מסוכנת בפני העיתונות הבריטית" (מנכ"ל "בי.בי.סי")

• "עיתונאים בבריטניה הורשו להשתמש במסמכים מודלפים"

• "יו"ר חדש למועצת העיתונות הבריטית"

• "ישו לא מוכר טלפונים סלולאריים"

• "ועדת העורכים – לא המצאה ישראלית" (הכתבה היא על בריטניה)

• "גרמניה לפייסבוק: עד כאן"

• "וול סטריט ג'ורנל - הנפוץ ביותר בארה"ב"

• "בנו של מרדוק זומן שוב לפרלמנט בלונדון"

• "הלובים צמאים לתקשורת עצמאית"

• ועוד ועוד ועוד...

אל הדף הזה מגיעים כשלוחצים על דף הבית. זה בית זה? האם זה הבית שלנו?

נראה לי שבימים בהם הכנסת מחוקקת חוקים המהווים לטעמי איום על חופש הביטוי, ובימים בהם בית המשפט מקבל החלטות (במישור הפלילי) המהוות לטעמי איום על חופש הביטוי, אזי התמקדות כל-כך לא עניינית של מועצת העיתונות ב"מצב גידול החסה באקוודור" הוא יותר מאשר טמינת ראש בחול, ניסיון תמוה ומוזר למלא את דף הבית בנתונים שאין בינם ובין העיתונות בארץ דבר וחצי דבר, וזאת מפאת - אולי - חוסר המוטיבציה וחוסר היכולת לעסוק בנושאים שהם במוקד חיי העיתונות בישראל, ובמוקד תפקידיה של מועצת העיתונות בישראל.

אני "חייב" לסיים בקצת הומור, אשר ייתכן שקשור מאוד לעניין שלנו: הולך אדם ברחוב ורואה חלון ראווה צבעוני ובמרכזו מוצג פריט אחד בלבד, קומקום (צ'ייניק), עם ידית מעץ כמו פעם, עם זרבובית עגלגלה כמו פעם, ועם מכסה וידית קטנה למכסה כמו פעם (ובתוכו כנראה גם הרבה אבן כמו פעם). הקומקום מושך את תשומת לבו של האדם והוא נכנס לחנות ושואל בתמימות: "אתם מוכרים פה קומקומים ישנים?" "לא", עונה לו המוכר העבדקן, "אני ר' משה מוהלים, בנו של ר' משה מוהלים, בן בנו של ר' משה מוהלים, שושלת מוהלים המגיעה עד דוד המלך". "ואם אתה מוהל מדוע אתה שם קומקום בחלון הראווה?", שואל האדם, "ומה רצית שנשים בחלון הראווה?", שואל אותו המוהל.

תודה על הקשבתכם ובתקווה להתייחסותכם, בעיקר על-ידי הפיכת אתר האינטרנט של המועצה לאתר של העיתונות בישראל.