האם ביבי יטעה שוב?

בעקבות ההודעה האחרונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו על כוונתו להתמודד לנשיאות ועידת הליכוד, עולה לדיון עתידו של הליכוד בצורתו הנוכחית. שהרי, עם כל תולדותיו הססגוניות של הליכוד, זו הפעם הראשונה שראש הממשלה מטעם הליכוד מנסה לתפוס שליטה על מוסד זה, מוסד בעל סמכות הכרעה בסוגיות מרכזיות. למעשה, מהלך זה מנטרל עוד יותר את השפעתם של חברי מרכז הליכוד, שגם כך הוחלש כוחם במשך השנים האחרונות.

הנימוק שנתן ראש הממשלה למהלך חסר תקדים זה, הוא שברצונו לסכל כוונה כביכול של מרכז הליכוד, שנבחר זה עתה, לבטל את הפריימריז בליכוד, ובכך להחזיר למרכז הליכוד את הסמכות לבחור את חברי הכנסת.

הבעיה עם ההנחה הזו היא שקשה להאמין שזו אכן תוכניתו של מרכז הליכוד. חברי המרכז מבינים בבירור כי כל מהלך שנועד לאפשר שוב לעסקנים לבחור את חברי הכנסת, משול להתאבדות פוליטית: מפלגות יריבות יציגו את הליכוד כמי ששב לדרכיו המושחתות מן העבר; חברי הליכוד מן השורה יחושו מרירות בשל דחייתם הצידה ובשל אובדן כוחם להכריע, כוח שהשיגו רק לאחרונה; התקשורת הישראלית תקרע את הליכוד לגזרים, בהנאה מרובה.

אם כן, הרבה יותר סביר להניח שלמהלכו הבלתי שגרתי של ראש הממשלה אין שום קשר לפריימריז בליכוד, אלא קשור לשר הביטחון המאוד לא-פופולרי, אהוד ברק. באופן ספציפי יותר, נראה כי ראש הממשלה רוצה לנצל את הוועידה כדי להעביר החלטה אשר תאפשר לו שריון כמה משבצות ברשימת הליכוד לכנסת הבאה, עבור אנשים מסוימים שהוא רוצה בטובתם. ידוע לכל שמדובר או באהוד ברק עם "מפלגת העצמאות" הקטנה שלו, או באהוד ברק עם עוד כמה עריקים פוטנציאליים מקדימה. בדרך זו, אם הליכוד יזכה בבחירות הבאות, יוכל נתניהו להכניס את האנשים האלה לתוך הליכוד באין מפריע.

אנה יפנה בנימין נתניהו?

עם זאת, אין ספק שתוכנית כזאת תיכשל, שהרי חוץ מראש הממשלה עצמו, רוב חברי הקואליציה הימנית-לאומית הנוכחית, כולל רוב חברי הליכוד, אינם ממש תומכים של אהוד ברק. אידיאולוגיית האוסלו שלו, ועמדתו הנוקשה כלפי היהודים תושבי יהודה ושומרון, מרגיזות כמעט את כל חברי הכנסת של הליכוד, ובהרחבה, את מרבית מצביעי הליכוד. לפיכך, עבור אנשים רבים, דבר מביך ומרגיז הוא שנתניהו לא רק ממשיך לתמוך בברק, אלא גם נותן לו יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחו, במקום פשוט לפטר אותו ממשרת שר הביטחון, ולתת את המשרה למישהו כמו הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון.

בדומה, אם כי בכיוון ההפוך, לפני שלוש שנים, רבים מן המצביעים הפוטנציאליים של הליכוד שינו את דעתם בגלל התקפות בלתי פוסקות של נתניהו על משה פייגלין, בעקבות הפריימריז בשנת 2009, ובגלל הורדתו התמוהה מן המקום ה-20 ברשימת הליכוד לכנסת אל המקום ה-36. היה זה אחד הגורמים שהובילו לצניחת הליכוד בסקרים לפני הבחירות האחרונות, כיוון שהמצביע הממוצע של הליכוד ללא ספק מעדיף מפלגה המאוישת במלואה במועמדים ימניים אמיתיים, על פני מפלגה שכל הזמן מנסה לשפר את תדמיתה על-ידי תנועה שמאלה.

האם נתניהו יטעה שוב באותה הטעות, על-ידי נסיונו להפוך כבמטה קסם את אהוד ברק לליכודניק, כאשר בכך הוא ירחיק בוחרים פוטנציאליים רבים? אם כן, ספק אם הפעם הוא יזכה להזדמנות שנייה באותו אופן שזכה לו בשנת 2009, כאשר התבקש להרכיב את הקואליציה אחרי שציפי לבני ומפלגת קדימה נכשלו בכך.

בשורה התחתונה, רק ביבי, לא ציפי ולא יאיר ולא אף אחד אחר, יכול למנוע מן הליכוד ומיתר מפלגות הימין את הניצחון בבחירות הבאות, ואת היכולת להרכיב עוד קואליציה ימנית-לאומית. לאיזה כיוון הוא יילך?