הדוגלים בצדק חברתי וכלכלי - <br>אנרכיסטים, קומוניסטים וחוצפנים?

ובאורח פלא תנועת המחאה התפוררה ונפוצה לכל עבר; דפני ליף, שהצליחה בחושיה המחודדים וללא כל השכלה כלכלית לעלות על כל חוליי החברה ולהוציא את ההמונים לרחובות, כשאנו האקדמאים התבצרנו במגדלי השן ובמקרה הטוב הצלחנו להשפיע על מאות אנשים בספרים ובקורסים שלנו, קרויה כיום על-ידי רבים "אנרכיסטית, קומוניסטית וחוצפנית". למה? כי היא עמדה בראש מחאה שדרשה לקיים כלכלה קפיטליסטית עם תחרות חופשית, ללא מונופולים, קרטלים ופירמידות, ללא ריכוזיות ושבע משפחות השולטות על חיי כולנו.

כי זאת לדעת, בישראל כמו בארה"ב, אילי ההון בעד כלכלה חופשית רק כשהיא זהה לפירמידות שלהם (דבר והיפוכו, גם על-פי מילטון פרידמן). הקפיטליזם טוב רק כשהם מרוויחים, אבל כשהם מפסידים הם הופכים לקומוניסטים שסטלין היה מחוויר לעומתם. משתפים את ההמונים בהפסדיהם עם תספורות ועם סיוע ממשלתי של טריליונים שהאזרח הקטן משלם.

אני שומע וקורא מכיוונים רבים שתנועת המחאה אשמה במיתון העומד בפתח, לא הפסדי העתק של המהמרים בלאס וגאס ובהשקעות ספקולטיביות. גל הפיטורים של החברות שהרוויחו בעבר רווחים קרטליסטים הוא באשמת תנועת המחאה, אך לא עושים את החשבון שגם אם מפטרים פה ושם עובדים, ההוזלות של חברות הסלולר חסכו לציבור עשרות מונים יותר. שלא לדבר על הפסדי קרנות הפנסיה, חברות הבנייה והמשקיעים בבורסה שמקורם כמובן במחאה החברתית, ולא בגלל המינוף האדיר והבועות בשוק הנדל"ן והבורסה.

החטא הקדמון הוא של הבנקים המרכזיים בארה"ב, באירופה ובישראל, המורידים את הריבית לקרוב לאפס בשביל להנשים בצורה מלאכותית את הכלכלה. תרופת השווא הזאת מביאה נזק גדול פי כמה מהמזור. לכסף צריך להיות מחיר כמו לכל מוצר, וכשלכסף אין מחיר נוטים לבזבז אותו. כאשר קונים מניה או בית במחיר כפול בגלל הורדת הריבית והתפתחות הבועות, לא הרווחנו דבר ועדיף היה אם היינו חוסכים את הכסף.

יש לנו כלכלנים המבלבלים אותנו עם נוסחאות מתימטיות מסובכות בשביל להצדיק מחירי נגזרים ואפילו מקבלים על כך פרסי נובל למרות הרס הכלכלה העולמית. ממולם ניצבים אנשים לא פחות מנוסים עם היגיון בריא כנסים טאלב, הטוענים שהמלך עירום ומרוב ברבורים שחורים כל השוק הוא אדום.

דפני ליף והתומכים בתנועת המחאה וצדק חברתי וכלכלי הם אנרכיסטים כי הם לא רוצים להסתפח למפלגות המושחתות ולא מוכנים להתפשר על עקרונות האתיקה והצדק. כשאתה מסתפח למפלגה, אתה זקוק לתרומות של אילי ההון ואתה הופך לשבוי בידיהם. אנחנו אנרכיסטים כי אנו דוגלים בשלטון העם - דמוקרטיה - וברווחת העם, ולא באוליגרכיה פלוטוקרטית דה פקטו, רפובליקת בננות השמה ללעג את מוסדות השלטון ושולטת בהם. אנחנו אנרכיסטים כי אנו לא רוצים לאמץ את השיטות של הפרד ומשול ודוקטרינת ההלם שחסידיה המובהקים ביותר הם הניאו-ליברלים מהאסכולה של רייגן ובוש בארה"ב, תאצ'ר בבריטניה, פינושה בצ'ילה ונתניהו בישראל.

אצלנו, האשמים הם החרדים, הערבים, המתנחלים או כל שכבה מקופחת כזאת או אחרת, שהם כביכול מוצצים את דמנו. הם עושים זאת בצורה מאוד לא מוצלחת כי החרדים והערבים הם האוכלוסיות העניות ביותר במדינה. אילי ההון והמפלגות דואגים לשסות פלג נגד פלג במקום שהמקופחים יתאחדו. העבודה, קדימה והליכוד, שינוי, שס והחרדים דאגו להנציח את השלטון הניאו-ליברלי, את ההטבות של אילי ההון והחברות הגדולות, את קיפוח מעמד הביניים, את התגברות העוני, תוך שיסוי פלג בפלג.

כל עוד כולם שונאים את כולם הם לא יוכלו להתאחד נגד האשם העיקרי לצרות הישראליות והאמריקניות, הלא הם אילי ההון, פקידי הממשל והפוליטיקאים המושחתים שגרפו לכיסם מיליארדים, כאשר פקידי האוצר הפריטו את החברות, הבנקים ואוצרות הטבע בנזיד עדשים לאילי ההון והלכו לעבוד אצלם במשכורות של מיליונים. הפוליטיקאים שלנו מתעשרים כשהם עושים לביתם ובמשך שנה או שנתיים של עבודה מחוץ לממשל הם גורפים עשרות מיליונים, גרים במגדלי יוקרה, מקבלים בתים בהנחות שערוריתיות, תשלומים של עשרות אלפי דולר ל"הרצאה", מיליונים עבור ייעוץ, עבור עבודת סרק של ילדיהם או נשותיהם, כאשר זה לא נקרא שוחד על-ידי יועצינו המשפטיים.

אנחנו נקראים קומוניסטים כי אנו רוצים מדינה שוויונית יותר, לא חס וחלילה כמו בריה"מ שדווקא לא הייתה כלל שוויונית, אלא שוויונית כמדינות סקנדינביה שהן קפיטליסטיות למהדרין. אנחנו לא מאמינים באגדה של חלחול העושר והשגשוג למטה, כפי שכבר הוכיח בספריו בצורה מבריקה חתן פרס נובל ג'וזף שטיגליץ וכפי שהמחקרים של אדוה מוכיחים. כי זאת לדעת - העשירים רוצים הכל ולא מוכנים להשאיר לנו כלום. במדד השוויוניות אנחנו בתחתית הסולם במדינות ה-OECD והמצב נעשה גרוע יותר משנה לשנה. דווקא המדינות הכי שוויוניות הן הכי עשירות, הכי אתיות, עם איכות החיים הטובה ביותר, עם הפריון הגבוה ביותר והכלכלה הכי משגשגת.

אבל ממשיכים לעשות לנו שטיפת-מוח: דפני ליף קומוניסטית, הפרופסורים החברתיים קומוניסטיים, אנשי העסקים הספורים הם אנטי-ביזנס, אנשי הרוח הם דון קישוטים והעיתונאים מוקצים ונתבעים בתביעות דיבה.

קרנות אתיות משקיעות רק בחברות שבהן פער השכר בין בעל השכר הגבוה ביותר לנמוך ביותר הוא 30:1, לא חס וחלילה 1:1 כמו שמבקשים הקומוניסטים, ולמרות זאת התשואה שלהן אינה נופלת מהתשואה הממוצעת של המדדים וקצב הגידול שלהם אדיר. אך כשבכנסת מועלית הצעה לחוקק חוק שהוצאות שכר של יותר מפי 50 לא יוכרו כהוצאות מוכרות לצרכי מס, קמה מהומה עולמית. כאיש עסקים, אני יכול לקבוע בוודאות - אף איש עסקים לא יברח מהארץ אם משכורתו תהיה "רק" שני מיליון ש"ח לשנה במקום עשרה מיליון.

הבנקים העולמיים לא מחכים בזרועות פתוחות למנהלי הבנקים שלנו, החברות הרב-לאומיות לא יקלטו את המנהלים שלנו ואפילו כרישי הנדל"ן שכבר משקיעים בעיקר בחו"ל לא יעזבו אותנו. אדרבה, יש לנו ייבוא של מיליארדרים בגלל שאין לנו מס עיזבון ויש לנו חוקים שערורייתים המיטיבים עימם. באשר למנהלי ההיי-טק, הם רק מחכים לאקזיט בחו"ל בשביל למכור הכל. בלקסיקון של אילי ההון: קומוניסט הוא כל אחד שלא סוגד להם ולא מוכן להגיד "אהבתי את אדוני" לכל תעלוליהם. אך אם היה קם בישראל משטר טוטליטרי, הראשונים שהיו נשלחים לגולג היו המחזאי יהושע סובול, יו"ר אומ"ץ אריה אבנרי, הפעיל החברתי והמרצה באוניברסיטת תל אביב יצחק ספורטא, גיא רולניק עורך 'דה-מרקר', ברברה סבירסקי מנכ"ל אדוה, ראשי תנועת המחאה דפני ליף, רגב קונטס ואולי גם מנואל טרכטנברג...

דפני ליף חוצפנית כי היא מדברת לראש הממשלה ולשרים בגובה העיניים והיא בסך-הכל בשנות העשרים שלה. היא גם נותנת לראש הממשלה "אולטימטום", והרי ידוע שנתניהו שלא פוחד מאולטימטום של אובמה והפלשתינים, ייתקף בפחד נוראי מהאולטימטום שלה.

כל הדוגלים בצדק חברתי וכלכלי הם בוודאי ובוודאי חוצפנים, כי הם לא מוכנים לאמץ את המנטרה של הניאו-ליברלים, את רעיון העוועים של מקסום הרווח המביא למקסום הסיכון, המינוף ועושק מחזיקי העניין, את השפיטה של האדם על-פי גודל הארנק שלו, את מקסם השווא של השוק החופשי והיד הנעלמה שגרם תוהו ובוהו בכלכלה העולמית, כי במשטר הניאו-ליברלי אין שוק חופשי אלא קרטלים ופלוטוקרטיה, אין יד נעלמה כי אם מניפולציות בוול סטריט. אבל זאת כמובן חוצפה להגיד זאת ומי שמעז להתבטא על-פי מצפונו, ספריו לא יימכרו בהוצאות הספרים, מחזותיו לא יועלו מעל בימות התיאטרון, הקורסים שלו לא יילמדו באוניברסיטה, הוא לא ימצא עבודה באף חברה ודירקטוריון ומאמריו לא יפורסמו בעיתונים.

כל המוסדות שלנו, לרבות הממשלה, מזמן עברו לרשותם של אילי ההון השולטים בכלכלה, בפקידי הממשל, בפוליטקאים, בעיתונות, בהוצאות הספרים, בטלוויזיה, תורמים לאוניברסיטאות ולתיאטראות, לאלכ"רים, לא הרבה - רק חצי אחוז מהרווח הנקי של חברותיהם, אבל זה כבר מספיק בשביל לקרוא להם מיטיבי האומה. כי במדינה פושטת יד שהפריטה את עצמה עד מוות, קיצצה את מיסיה לחברות עד כלות, הרגה את מדינת הרווחה - אין לנו תקומה, אלא אם כן נציית לאילי ההון ולא נתחצף. וגם אם אנו זכים כבדולח, כבר יעלילו עלינו עלילות שווא.

אם דפני ליף והמצדדים בצדק חברתי וכלכלי בישראל נקראים אנרכיסטים, קומוניסטים וחוצפנים, עלינו לזכור כי כל מי שהביא לשינויים של ממש בישראל ובעולם כונה בזמן כזה או אחר בכינויים דומים.

האמת נראית בהתחלה הזויה, בהמשך היא נקראת אויבת העם, אך בסופו של דבר היא הופכת לנחלת הכלל ולדבר המובן מאליו.