כשאני אומר "מילה מדאיגה" אינני מתכוון ל"אבטלה", האבטלה כבר מדאיגה רבים וטובים מאוד אחרים. אותי מדאיגה מילה אחרת: "דאגה". למה מתכוונים המודאגים כשהם משתמשים בה? או כמאמר השיר הידוע: כשאת אומרת מודאגת, למה בעצם את מתכוונת?
הנה
ציטוט: "מנכ"ל שירות התעסוקה אומר כי חל גידול עקבי במספר דורשי העבודה: "המצב לא פשוט, אנחנו עוקבים בדאגה"." זה בהחלט מדאיג, אך מהי המשמעות בפועל של הדאגה הגדולה הזו?
מספר המובטלים עלול להגיע ל-320 אלף איש. נשמע מדאיג, לא? בהחלט. כלומר כשהיו 100 אלף מובטלים לא היה מה לדאוג. כשיש 300 אלף זה מדאיג, כשיהיו חצי מיליון זה ידאיג מאוד, כשיהיו מיליון זה יהיה מדאיג מאוד מאוד, וכשיהיו שני מיליון מובטלים - או ווה, זה ידאיג מאוד מאוד מאוד מאוד.
הם מקבלים את הכסף, אנחנו את המילים המילה האמפטית "דאגה" משדרת ומשרה תחושה טובה. המובטלים יתעודדו: "הידד, מישהו מתקשה להירדם בלילה מרוב דאגה לנו". אלו שעדיין לא פוטרו יתמוגגו: "תענוג, איזו מדינה נפלאה יש לנו, איכפת לה".
מה שמזכיר את השיטה המקובלת במשק לפיה האליטות מחלקות לעצמן את הכסף, ולנו את הסימפטיה. למשל: הטבות המס. המדינה מחלקת לעשירים (מעסיקים במקרה זה) שי צנוע של עשרות מיליארדים. החלוקה כמעט הוגנת: המעסיקים מקבלים את הכסף, הציבור מקבל את ההבטחות: תהיה עבודה.
לי זה מזכיר עוד דבר קטן: כשחבורת
בני טובים אונסת בת רעים, השופטים מעניקים לציבור סימפטיה על-ידי מילים חריפות, ולפושעים החביבים מעניקים שיקום בדמות זיכוי או עונש סמלי. אם נמשיך עוד טיפה עם האסוציאציות מיד נזכר במילה מרגשת נוספת "מזעזע". מי שמשתמש במילה בעצם קונה לעצמו תדמית של צדיק. אני מזועזע משמע אני רגיש, איכפתי, אדם נפלא ומקסים.
מהי האמת? הגשש החיוור כבר שר והציג מזמן: "אנחנו בוכים וקונים דירה", "הכבד רך המצב קשה". אפשר לדמיין את הראיון ברוח הומוריסטית כך: הכתב: "מהי תגובתך למצב"? הבכיר במסעדת יוקרה (על חשבון המשרד כמובן), נוגס בסטייק עסיסי, מנגב חתיכת שומן שניגרת על לחיו ואומר בפה מלא: "מודאג, אני מאוד מאוד מודאג".
מתי גדולי האומה יהיו מודאגים באמת? כשיפטרו אותם, וגם אז הם יהיו מודאגים רק אם לא יקדמו אותם למשרה בכירה אחרת כמקובל. המדינה שלנו, שניתן לכנותה כיום "חזיריאל", מתנהלת על-פי תרבות הקפיטליזם החזירי. הווה אומר: לאף אחד לא איכפת מאף אחד. למעט אחד כמובן: עצמו.
אכן מפעם לפעם יש כמה עמותות צדקה וחסד שבאמת איכפת להם, אך כתרבות הפכנו את המדינה לדיר חזירים אחד ענק. נכון או לא נכון? יש הסבורים כך ויש הסבורים אחרת. תמונת המצב התרבותית אינה ידועה משום שהמדע עדיין לא הבין שתפקידו לחקור את התרבות.
ממה עלינו להיות מודאגים באמת? הון שחור -
200 מיליארד ש"ח בשנה, כל מי שמתבטא בנושא רומז שאפשר לעשות יותר. גלובס: "תרבות סלחנית להעלמות מס". הרשות למלחמה בהון השחור הוקמה בקושי רק לאחר לחץ מאסיבי ממדינות אחרות! ניתן להתרשם שהשלטון עושה כל שביכולתו כדי שלא להצליח להפריע להון להמשיך לשדוד אותנו.
הטבות מס - גם כאן עושה רושם שהמדינה עושה כל מאמץ שלא להצליח להקטין את הסכום. במצב הכלכלי הקשה שלנו לא עולה על דעתה של המדינה שום דבר אחר לעשות בכספה אלא לחלק לעשירים - בנוסף לרווחים הלגיטמייים שלהם - עוד שי צנוע -
80 מיליארד ש"ח! פחות ממיליארד אחד להקמת טייסת כיבוי לא היה לה, אז נשרפו 40 איש. ביבי חוסך. כן, ההוא עם הצמיחה שלא הבין למה יש מחאה.
את אותו הסכום, אותה הטבה, לאותם מעסיקים בדיוק יכולה המדינה להעניק דרך סיבסוד משכורות. עם 80 מיליארד ש"ח בשנה המדינה יכולה לסבסד חצי משכורת ל-2 מיליון עובדים!!! אבל המעסיקים רוצים שהכסף יעבור דרכם כדי שיוכלו לשלשל חלק ניכר ממנו לכיסם הפרטי.
אם כל כך קשה למדינה להתמודד עם התופעה שתשאל, אשמח לעזור: הצעה לאו"ם, עקב המצב הכלכלי הקשה בעולם כולו לבטל בבת אחת את כל הטבות המס לכל המעסיקים בכל העולם! מדינה שתסרב תוחרם ויוטלו קנסות על חברות שיסחרו עמה. מה זה הטבות מס - קפיטליזם קומוניסטי?... גמרנו, חברה שהיא לא כלכלית שלא תהיה קיימת. לספק עבודה במחירי הפסד, את זה גם ביבי יודע לעשות.
שחיתות -
50 מיליארד. הערכה מ-2007, היום זה בטח כבר 100 מיליארד. מה ביקשתי? שמישהו יתחיל לבדוק כמה עולה לנו השחיתות! לא חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית, אפשר סתם להעלות את הנושא לדיון ציבורי. דבר אל הקיר, העדר טרוד בדברים חשובים יותר כמו דאגה למשל...
יוקר המחיה וקריסת משק העבודה - 200 מיליארד. זהו נושא כבד בפני עצמו, נדון בו בהזדמנות אחרת. שורה תחתונה: כחצי טריליון שקל האליטות שודדות מאיתנו מדי שנה! מזה אני מודאג.
לסיום לפני שניפרד, יש עוד דבר קטן שמדאיג אותי: אף אחד לא מדבר על זה. המדינה לא מתאמצת לגבות הון שחור? נו, מה לעשות. לא מתאמצת להקטין הטבות מס? זה מה יש. לא מתאמצת לחקור את השחיתות? אמן כן יהי רצון. המחיה יקרה? נקים כמה אוהלים בשדרה. אפילו זה מדאיג כי זה חלש ועלוב מדי.
למה לא הוקמה ועדת טרכטנברג לחיסול ההון השחור? שכחנו. למה לא הוקמה ועדת טרכטנברג לצמצום הטבות המס? נרדמנו. למה לא הוקמה ועדת טרכטנברג למיגור השחיתות? נחרנו. למה לא הוקמה ועדת טרכטנברג לצמצום יוקר המחיה? אה, הוקמה? אז למה צריך חרם על כל מוצר כדי להוזיל אותו? רבותי, הרצל צדק. אם האליטות רוצות שהמדינה תהיה גן עדן של הפקרות עבורן - אין זו אגדה!
למרות הכל נסיים בנימה אופטימית: בכירים מודאגים יקרים, מה נאחל לכם? שלא תדעו עוד דאגה.
- הכותב אינו מודאג יותר מדי, אך מובטל.
