"כל בחור וטוב לנשק" - אומרות מילות המנון הפלמ"ח, בעוד המשורר נתן אלתרמן דווקא קורא תיגר על כלי הירי במאמר המיתולוגי שלו, "אל תתנו להם רובים".
כך או אחרת, הרי שמאז זרמו כבר מים רבים בים, והיום נשמעים הדברים האלה נאיביים מאוד, על אחת כמה וכמה בעקבות
הטבח הנורא שאירע בקונטיקט.
אלא שלא צריך להרחיק לכת עד אמריקה דווקא. מסתבר שהקלות הבלתי-נסבלת של נשק חופשי אינה פוסחת גם עלינו. במוסדות החינוך בארץ לא היו, אומנם, אירועי ירי המוני, אבל לא נדיר הוא אצלנו סכסוך שסופו הוא שימוש בנשק חם וקוטל.
מקורותיהם של כלי הירי בארץ אינם רק בסוחרים בהם. מלבד סחר פורה בנשק, המגיע לידיהם של לקוחות פוטנציאליים, מתנהל שוק פרוע של כלי המשחית דווקא ביוזמת...שלטונות צה"ל עצמו.
מסתבר שכדי להצטייד ברובה או בתת-מקלע לא צריך ב"סליק" כמחבוא עבורם. הנשק הזה מסתובב לו חופשי-חופשי בבתי-מגורים, בלא כל פיקוח, ונושאיו הם חיילים בסדיר ובמילואים המוחתמים עליו.
היעדר פיקוח הדברים אמורים בנשק אישי שעימו מגיע הביתה לובש המדים באורח חוקי ובאישור הצבא ל"אפטר דיוטי" של אמצע-שבוע או של שבת. ויש, כמובן, גם מי שמגיע איתו מן הבסיס הצבאי אל ביתו הפרטי, בתוקף תפקידו השיגרתי, כמעשה של יום ביומו.
אף שלובש המדים חתום ואחראי על הנשק - אין שום ביקורת על השימוש בו מחוץ לכותלי המחנה הצבאי. הוא חופשי להתגלגל לידיים שאינן אמורות להחזיק בו וגם מי שחתום עליו יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו. הנשק הזה, שמגיע הביתה, אינו מוסתר בכספת נעולה, ובתור שכזה הוא עלול לשמש כגורם לחיסול חשבונות אישיים, אם לא ליפול לידיהם של ילדים.
אלא שיש גם בארץ נשק בלתי-חוקי. כזה שמגיע מפריצות לבתים, מגניבות בבסיסים צבאיים, או מסתם הברחות מן הרשות הפלשתינית, ממצרים ומירדן. באחרונה אף הקצין העניין כשכלי-נשק - בעיקר אקדחים - נרכשו באמצעות האינטרנט והגיעו לארץ ברכבת אווירית.
במשטרת ישראל מצויים נתונים מדאיגים על למעלה מאלף אירועי-ירי בלתי-חוקי במרוצת השנה האחרונה. במצב הקיים זהו אות-אזעקה לכך שאירוע נוסח קונטיקט עלול רק לחזור על עצמו. הגיעה לכן העת לפקח ביתר שאת על השימוש בנשק של צה"ל גם מחוץ למתחם הצבאי.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
